ובירושלמי דמסכת שבת (פ"ט ה' ג') בתחלה היו קושרין כל אחד ואחד מישראל לשון של זהורית בעלייתו בחלונות וכפי מעשיו של אותו האיש היה מראה לו והיו מתביישין זה מזה. התקינו שלא היו קושרין אלא בחיל ועדין היו מתביישין כל ישראל כשלא היה מלבין, התקינו שיהו קושרין בהיכל שלא היה נראה לאנשים ולנשים ועדין היו מתביישין: התקינו שיהא כלו בראש השעיר המשתלח ולא היה רואה אלא מוליכו לבדו והוא מקשר לשון של זהורית חציו בסלע וחציו בין קרניו ודוחפו ולא היה מגיע אל חצי ההר עד שנעשה כלו איברים איברים כי הרע מפסיד את עצמו ולזה נתלשו כל איבריו ונתפרקו כל חוליותיו באמצע האויר כמו פולח ובוקע בארץ והוא ענין אלהי מורה על טבע ענינו בלי ספק:
עקידת יצחק · פרק ס״ג, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.