עקידת יצחק · פרק ס״ג, ה׳

והנה אם שמע אל הישרת האיש לבוש הבדים ותורה יבקש מפיו יזכור את שליחותו ולא ישכח מלבו כי מלאך ה' צבאות הוא גם יועילו מאד הלמודים האלה להכרת עצמו ולדעת צורך גופו ומה טיבו אשר לא יעשה עקר מעצמו ובשרו ולדרוש תמיד מה יפיו ומה טובו כי ידע כי אינו אצלו רק במדרגת הלבוש אשר עקר הטוב והבריאות לא ידרוש כי אם לפנימיותו גם לא ירע בעיניו בשלחו אותו חפשי מעצמו כמנהג רוב עמי הארץ אשר ישפטו על הנשמות בעולמ' משפט הגופות ורוע צורתם והפסדם. לו חכמו ישכילו בענינו של כהן גדול ושמושו בבגדים ההם וגניזתם ידעו כי האיש השלם לא ירע בעיניו לשלח גופו חפשי מעמו רק בהסיר הבגדים הצואים מעליו והלבש אותו מחלצות וכמ"ש (מכלת' דמלוא' פ"א סי' ו') באהרן הכהן על והפשט את אהרן את בגדיו (במדבר כ׳:כ״ו) העמידו על הסלע והפשיטו בגדי כהונה ובגדי שכינה נלבשין תחתיהן ואם שהמאמר על בגדי כהונה ממש אמור כמו שנתבאר במקומו שער פ"א ב"ה מכל מקום רמז גדול הוא. והנה באמת נראה דבר זה בגניזות גופו הטהור של משה אדוננו עליו השלום שהוא לבדו את להיות בגדי בד קדש שלו נגנזין על ידי הק"בה (סוטה ט':)והנה לא צר לו על הפשיטו זכה בגדו ולא נצטער עליו כלל. ומה שסדרו הפייטנים על פטירתו הכל היה לעורר הבכי על חסרונו על דרך בכו לאובדים וכו' כמו שיבא במקומו בע"ה. והנה לזה לא מנה שמעון הצדיק בין העמודים ההם מה שיעמיד הגופית ומה שיתקיימו עליו בענין המזון ויתר הצרכים אשר עליהם יחיו אבל זכר העמודים אשר יקיימו הנפשות ויעמידום במדרגת מלאכים ובני אלהים. ולפי שאלו הענינים מהתורה והעבודה וגמילות חסדים יתרבה מציאותם ויתחזק ענינם ביד בני האומה הזאת ביום הגדול והקדוש הזה מצד קדימת יום הזכרון וימי התשובה אשר לפניו ולאחריו שם מה שיגמור על ידם העיון באלו הלמודים המיוחדים אל עבודת היום אשר זכרנו אמרו שישראל ביום הזה הם כמלאכי השרת עד שיוכלו להשתתף עמהם בקלוס המיוחד להם אשר לא נתן להם רשות לקלס בו כל השנה כלה כמו שאמרו במדרש פרשת שמע (רבות פ' ואתחנן) משל לבן בית של מלך שנכנס לתוך הפלטין וראה קוזמיטין של מטרונא וגנב אותה ובא ונתנה לבתו והתחיל מצוה ואומר לה כל הבגדים שלקחתי לך לבוש אותן בפרהסיא אבל קוזמיטין זה גנוב הוא אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ולפנים. (מתיבת כך עד ולמה לפנינו ליתא) כך אמר משה לישראל כל המצות שנתתי לכם ממה שקבלתי מן התורה אבל השם הזה שאני נותן לכם ממה ששמעתי ממלאכי השרת שבו הם משבחים להקב"ה ונטלתי אותו מהם לכך תהיו אומרים אותו בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ולמה הם אומרים אותו ביום הכפורים בפרהסיא אלא שהם כמלאכים לבושים לבנים לא אוכלים לא שותים ואין בהם לא חטא ולא עון והקדוש ברוך הוא סולח לכל עונותיהם. יורו שנתקיים בהם מה שאמרנו ראשונה ממלכת כהנים ומלאכי אלהים. ויותר יתבאר זה כשנרד לענין השבח והקלוס הזה ומה טבו כי יש לשאול מה שבח של מלאכי השרת הוא שהרי הוא מאמר מדוחק מאד מדבר בעצמותו יתברך ומרבה בכנויים יותר מזולתו באומרו שם כבוד מלכותו. ועוד שהרי דוד אמר בקול רם (תהילים ע״ב:י״ט) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובמקום אחר (שם קמ"ה) כבוד מלכותך יאמרו. אלא שיש בו שתי תשובות. האחת כי רוב הסתר הכנויים הוא עצמו יתרון ההכרה בענינים הנעלמים כי כשתדע שדבר פלוני הנעלם אמנם אינו כך ולא כך ולא כך הנה כל מה שתרבה באלו הידיעות תדע בו יותר ממי שיסכל אם הוא דבר מכל אלו או זולתו. ואין ספק שזאת הידיעה השוללת היא אשר נתייחדה באלהיות כמו שכתב הרב המורה בפרק כ"ז מהחלק הראשון והוא מה שכיונו מאמר (שמות ל"ג) וראית את אחורי ופני לא יראו כמו שכתבנו שם והוא טעם אמרם ז"ל בסוף המדרש שזכרנו (חולין נ"א: ובמ' לית') חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת שמלאכי השרת אינן מזכירין את השם אלא אחר שלשה תיבות שנאמר (ישעיהו ו׳:ג׳) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ואלו ישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנאמר (דברים ו׳:ד׳) שמע ישראל ה' אלהינו וגו'. וזה כי הנה המלאכים מבדילין ומקדישין אותו על שלשה עולמות (ת"י ישעי' שס) למה שהם יודעין את עצמם ומשיגין ענין הבדלו מהם השגה שלמה עצמית. אמנם ישראל לא יוכלו לקדשו בהכרה שכלית כי אם מהשני העולמות המורגשים המושגים להם אבל מהשלישי יקדשוהו במאמר לבד כמו שתקנו בנוסח הקדושה (נוסח הספרדים) נקדישך ונעריצך בנועם שיח סוד שרפי קדש המשלשין לך קדושה וכו' ובקצת הנוסחאות (נוסח אשכנז) נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישין אותו בשמי מרום וכן כתוב על יד נביאך וכו' והוא אשר נרמז יפה במאמר שמע ישראל כי שמע רומז האדם שיש בו כח לשמוע והוא ראש העולם התחתון. וישראל אל העולם האמצעי וכמו שאמר רבי עקיבא (בפרקי היכלות) חיה אחת יש שם ברקיע ששמה ישראל ואומרת ברכו את ה' וכל גדודי מעלה עונין אחריה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ובאמת היא החיה אשר ראה יחזקאל (א') הכוללת העולם האמצעי אשר ישראל בכללו הם בדמותה וצלמה כאשר כתבנו הענין היטב בשער ל"א דרוש משם. וזהו עצמו ענין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי לא ייחסו הברכה לעצמותו ולא לכבודו אלא לשם כבוד מלכותו כעין הקלוס אחר שלשה תיבות. אמנם דוד אמר כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וברוך שם כבודו שהוא קלוס של שני תיבות והנה היא בחינה נכבדת מורה על יתרון ההשגה. ואולם ענין החביבות לישראל יותר ממלאכי השרת בענין הזה הוא כי חבה יתירה נודעת להם שאף על פי שהם מקצרין בקלוסן מהם הנה עכ"ז שבח ישראל וקלוסן הוא מקובל לפניו יתברך כשבח וקלוס מלאכי השרת והוא הטעם עצמו למה שאמרו עוד בגמרת חולין פ' גיד הנשה (שם) שישראל מקלסין בכל יום שלשה פעמים ומלאכי השרת פעם אחד ביום ואמרי לה פעם אחד בשבוע ואמרי לה פעם אחד בחדש ואמרי לה בשנה ואמרי לה ביובל ואמרי לה לעולם. ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שאומרים ישראל שירה למטה שנאמר (איוב ל״ח:ז׳) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים. והכונה כי בזה ובזה נודעה חבתן שאף שאין קלוסן שוה וגם שיש כתות מהמלאכים שהם אומרים שירה לעתים רחוקים כל אחד לפי מה שעלה ברצון הבורא צורך מציאותו וכמו שאמר המלאך ליעקב (חולין שם) אני מכשנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד היום. ירצה כי לשליחות היום נברא והנה הוא מבואר שהדבר אשר יהיה כן מזמן לזמן רחוק, הוא יותר יקר ונחמד בעיני האנשים מאשר הוא תמידי ומזה הטעם היה ראוי שקלוס הכתות ההן יהיה יותר חביב והנה עם כל זה הנה אין המלאכים אומרים שירה למעלה עד שאומרים ישראל וכו' והדין דין אמת כי שירת המלאכים למעלה היא השלמת פעולותיהם המיוחדות ובה משלימין עניני כתות של מטה ואם כן אי אפשר להם להשלים שירתם שלמות שליחותם אם לא שבראשונה ישוררו התחתונים בשלמות ענינם וכמו שהיה הענין במלאכו של יעקב כאשר אמרנו כנ"ל. אמנם התשובה השנית כי השלמים שבאנשים משבחים שמו ית' מצד עצמותו לעולם כמו שאמר וברוך שם כבודו אמנם מצד מעשיו משבחים אותו בפומבי כאלו מכירין בזה השבח וכמו שאמר (תהילים קל״ט:י״ד) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד ועליה אמר כבוד מלכותך יאמרו. אמנם המלאכים המשבחים בשני הענינים יחד ומקבצים אותם יחד כלומר שמשיגים ענין ההנהגה ואיך נשתלשלו הנמצאות ונמשכו ההנהגות מעצמות מציאותו ולזה אומר' בשכ"מלו שהוא חבור שם הכבוד והמלכות יחד. ומכל אחד מאלו הטעמי' למדנו שהוא שבח וקלוס מיוחד למלאכי השרת ולא נתן לקלס בו לישראל אלא בלחישה כמ"ש הטעם בפסחים פרק מקום שנהגו (פסחים נ"ו.)היכי נעביד נימריה לא אמר משה לא נימריה הא אמרו יעקב תקנו לומר אותו בחשאי. וזה כי משה אמר להם לישראל שמע ישראל וגו'. והנה התשובה הזאת רצוני בשכ"מלו אינה ידועה להם כי לא עתה רבים יחכמו בה והוא טעם לא אמרה משה כלומר לא הושבה תשובה זו במאמרו. לא נימריה כבר אמרה יעקב כי לפי שהבנים הם אשר אמרו לאביהם שמע ישראל ה' אלהינו וגו' (פסחים שם) הנה הוא בשלמות כח נבואתו השיב דברים נכוחים כענין שמלאכי השרת מקלסין בו ושיעור המאמר כי הוא אינו ראוי לאומרו לפי שהוא קלוס אשר לא יאות כלל לכלל העם ושאין ראוי לשתק ממנו לגמרי כי הוא קלוס משובח ומיוחד לשלמים ויצאת הפשרה שיאמר בלחישה שירא' מזה שיש בו הוד כבוד ומלכות שלמה יתירה מכחם. אמנם ביום הכפורים הזה הנם כמלאכי השרת מהטעמים שזכרו ויאמרו אמור בקול רם כמו הם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לומר שכבר הגיעו למעלתם. והנה בפרשת שמע ישראל שער צ' בע"ה יתבאר עוד זה המאמר באופן נאות עיין עליו. וזה הדבר אשר אמרו (פר"א פ' מ"ו) שהעיד עליה סמאל בר מחלוקתם באומרו לפני הקב"ה יש לך עם אחד כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל אף ישראל יחפי רגל ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין להם קפיצה אף ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא אף ישראל נקיים מחטא בי"ה. מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם אף ישראל כן ביום הכפורים והקב"ה מקבל עדותו וכו'. והכוונה להם שהשלימו עצמם בשלשה ענינים שזכרם שמעון הצדיק שעליהם העולם עומד. שהכוונה ביחפי רגל שאינם צריכים שמור כי תורתן משמרתן ובכל מקום אשר תדרוך כף רגליהם הוא בטוח להם שלא ינגפו כמו שאמר (תלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך וגו'. על כפים ישאונך פן תגןף באבן רגליך על שחל וגו'. והוא טעם אמרו (שמות ג׳:ה׳) במשה ויהושע תלמידו (יהושע ה׳:ט״ו) של נעלן מעל רגלך כמ"ש בשער ל"ה וזהו הענין אשר בו ידמו למלאכי אלהים ששלמותן משמרם בכל מקום ובאומרם שאין להם קפיצה ירמוז אל זריזות העבודה אשר משני המינים אשר עליהם אמר העבודה וגמילות חסדים כי הם זריזין בהם ולא ישקוטו ולא ינוחו מפעולותיהם. והנה בשני העניינים האחרים אשר זכרו פירשו אלו הראשונים. כי אומרם שהם נקיים מכל חטא הוא ענין יחפי רגל עצמו כי העון הוא המזיק ליחפים ולדומים להם. ומה שאמרו ששלום מתווך ביניהם הוא כולל לשני העבודות אשר בהם יושלם בשלום גמור בין פמליא של מעלה בעבודות אשר הם מכוונות לאלוה עושיו כמו שנזכר ובין פמליא של מטה במעשים הנקראים גמילות חסדים כמו שנתבאר והקב"ה שומע עדותיו דהודאת בעל דין כק' עדים דמי (גיטין מ':) וזהו ענין אומרם ז"ל (פר"א שם) תנו שוחד לסמאל כי כאשר ישלימו עצמם במצות התור' האלהית ככל אשר יעשה להם ובהקריב קרבנותיהם כהלכותיו הנה באמת בעל דינם הוא שטן הוא יצר רע נהפך לאוהב ויהיה בעזרם יליץ בעדם ויגיד צדקתם ואין לך שוחד גדול מזה כמו שיבא עוד בטעם המעשה וגם אחרי כן.וכל זה בכלל שליחות הכהן בבגדי בד קדש אשר עליו נאמר (מלאכי ב') כי מלאך ה' וגו' וכל העם הנמשכים אחריו להיותם מלאכים ממש כמו שנתבאר. והנה גם מענין חליפות בגדיו היום ההוא הקדוש בחלוף עבודותיו יש עוד למוד אחד נפלא מאד בשיושקף כראוי אבארהו אחר שאסדר עבודת היום כלה על הסדר. ואני הנה ראיתי לחלק מה שיאמר בדרוש הזה אל שלשה ענינים על שמות השלשה דברים שזכרן שמעון הצדיק במאמרו שאמר על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים כי כדאי הוא הכהן הגדול והקדוש לאלהיו ששמש בכהונה גדולה ארבעים שנה (יומא ט'.) ונמשכו על ידו הרבה עניני ההשגחה בעבודותיו כמו שנזכר עליו בתלמוד (שם ל"ט.) שניחם אליו המאמר הזה על הענינים הנעשים ביום ההוא המיוחד שעליו העולם עומד להיותו יום סליחה וכפרה וכמו שאמר (תהילים ק״ל:ג׳) אם עונות תשמור יה ה' מי יעמוד. ויהיה הענין האחד על התורה והוא ביחוד תורת היום בכוונת קרבנותיו המיוחדים לכהן ולעם ותועלת ענוי היום ותורותיו הענין השני על העבודה אשר בו נכתוב מלאכת היום וסדר העבודה ההיא המיוחדת כתקנה והשלמת מה שיעדנו להורות הלמוד מעניני חליפותיו מבגדים אל בגדים בעבודותיו. הענין השלישי על גמילות חסדים בהורות כי עבודת היום וכפרותיו הם הם בתורת גמול אלהים הגומל טובות לעמו היום בתורת חסד גמור לא מן הדין: