עקידת יצחק · פרק ס״ג, י״ב

שנינו בריש פירקא דיומא שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול ללשכת פלהדרין ומתקנין לו כהן אחר שמא יארע לו פסול רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקנין לו שמא תמות אשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו וביתו הוא אשתו. וטעם ההפרשה הזאת (יומא ד'.) כדי שלא יהא מצוי עם אשתו שמא תפרוס נדה בשעת ביאה ותהי נדתה עליו שבעת ימים: (שם י"ד.) וכל שבעת הימים זורק את הדם ומקטיר את הקטרת ומיטב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגל. ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב שכהן גדול מקריב בראש ונוטל חלק בראש (שם י"ח.) מסרו לו זקנים מזקני בית דין קורין לפניו בסדר היום ואומרין לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת. ערב יום הכפורים בשחרית מעמידין אותו בשערי מזרח ומעמידין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה. ובגמרא (שם) תנא אף השעירים ותנא דידן מאי טעמא לא תני שעירים כיון דעל חטא דישראל הוא דאתו חלשה דעתיה. (שם) כל שבעת הימים לא היו מונעים ממני מאכל ומשתה ערב יום הכפורים עם חשכה לא היו מניחין אותו לאכל הרבה שהמאכל מביא את השינה (שם) משום ר' יהודה בן בתירא אין מאכילין אותו לא חגב"י ולא גב"ם ולא כל דבר המביא לידי טומאה חגב"י חלב גבינה ביצים יין ישן גב"ם גריס של פול ביצים מורייס ולא כל דבר לאיתויי מאי לאיתויי גרגיר. (שם.) מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה הוליכוהו לעליית בית אבטינס השביעוהו ונפטרו והלכו להם אומרים לו אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן את שמו בבית הזה שלא תשנה מכל מה שאמרנו לך והוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין. (שם י"ט:) הוא פורש ובוכה שחשדוהו לצדוקי והם פורשים ובוכין דאמר ר' שמעון בן לקיש כל החושד כשרים לוקה בגופו וכל כך למה שלא יתקן מבחוץ ויכניס כדרך שהצדוקין עושין וכבר כתבנו זה הענין בתורת היום. כל ליל יום הכפורים (שם י"ח:) אם היה כהן גדול חכם יושב ודורש וא"ל ת"ח דורשין לפניו ואם רגיל לקרות קורא וא"ל קורין לפניו ובמה קוראין לפניו באיוב ובעזרא ובדה"י. זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפויו בדניאל. (שם י"ט:) בקש להתנמנם פרחי לויה היו מכין לפניו באצבע צרדה ואומרין לו אישי כהן גדול עמוד והפיג אחת על הרצפה ומעסקים אותו עד שמגיע לזמן השחיטה (שם) תאנא אין מעסקין אותו לא בנבל ולא בכנור אלא בפה ומה היו אומרים אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. (תהילים קכ״ז:א׳) ומיקרי ירושלם לא היו ישנים כל הלילה. וכמו השחר עלה שאל השואל לצופה (יומא כ"ח.) האירו פני מזרח והוא אומר הן אמר לו אתה רואה עד חברון אמר לו הן וטעם שאלה זו (ירושלמי שם פ"ג הל' ג') כדי להקדים זכר זכות ישיני חברון: אחר כך (שם כ"ח) הורידוהו אל שער המים שהוא אצל לשכתו ופורסין לו שם סדין של בוץ להבדיל בינו ובין העם. (שם ל':) חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום וכלם בקדש בבית הפרוה חוץ מזו בלבד. (שם ל"א:) מקדש שם ידיו ורגליו ופושט בגדי עצמו וטובל עלה ונסתפג והביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו הביאו לו את התמיד וקורצו פי' ששוחט רוב שנים וממרק אחר שחיטה על ידו כדי שיכול הוא לקבל את הדם זורק את דמו ונכנס ומטיב חמש נרות ומקטיר קטרת של שחרית ומטיב שתי נרות ומקטיר איברי התמיד שבכל יום והמנח' והחביתין ושבעה כבשים שבמוסף היום. הביאו לבית הפרוה ובקדש היתה בגמרא (שם ל"ה.) מאי פרוה שם אדם אמגושי ופירש"י מכשף ובערוך כי חפר מחילה תחת הקרקע בקדש עד שיראה עבודת כהן גדול ביום הכפורים והרגישו הכהנים בחפיר' וחפרו ומצאו' ונקראת אותה הלשכ' על שמו. (שם ל"ד:) פירשו סדין של בוץ בינו לבין העם קדש ידיו ורגליו ופשט בגדי זהב וטובל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן ולבש וקדש ידיו ורגליו וזו היא תחלת עבודת היום שהיא בבגדי לבן: (שם ל"ה:) בא לו אצל פרו והפר היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ואחוריו לצפון ופניו כלפי הקדש והכהן עומד במזרח ופניו גם כן אל המערב וסמך שתי ידיו בין קרניו והתודה עליו ודוי עצמו וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי אני וביתי אנא בשם כפר נא לחטאים לעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניר אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'. והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדוש' ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. (לא נודע מקומו) אף הוא היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים ואומר להם תטהרו. (שם ל"ז.) בא לו אל שער ניקנור והוא למזרח העזר' לצפון המזבח סגן מימינו וראש בית אב משמאלו ושם שני שעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע באחד כתוב השם ובאחד כתוב עזאזל ועשאן בן גמלא של זהב ומזכירים אותו לשבח גם ניקנור נעשו נסים לדלתותיו היו מזכירין אותו לשבח. מניחים השעירים אחד לימינו ואחד לשמאלו (שם ל"ט.) טרף בקלפי והעלה הגורלות אחד בימין. ואחד בשמאל אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כ"ג הגבה ימינך ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומר הגבה שמאלך נתנם על ב' השעירים ואמר לה' חטאת. ר"ש אומר אינו צריך לומר אלא לה' והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם וכן בכל פעם ופעם מעשר פעמים שהיה מזכיר את שם המפורש ביום הזה שלשה בכל ודוי ואחת בגורל, היה נותן את שעיר השם כנגד בית שחיטתו ואת שעיר עזאזל כנגד בית שלוחו והיה מקשר לשון של זהורית בין קרניו וזה היה בא מתרומת הלשכה. (שם) תנו רבנן ארבעי' שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל השם עולה בימין. מכאן ואילך פעמים בימין פעמים בשמאל. והיה לשון של זהורית מלבין מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין. והיה נר מערבי דולק מכאן ואילך וכו'. (שם מ"א:) בא לו אצל פרו שנית אל המקום אשר עמד בראשונ' וסמך שתי ידיו עליו והתוד' עליו ודוי אחיו הכהנים וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך אנא בשם וכו'. והכהנים וכו'. אף הוא היה מתכוון וכו'. (שם מ"ג:) שחטו וקבל דמו במזרק נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבעזר' כדי שלא יקרוש הדם והיה זה לפי שאין אדם רשאי לעמוד באהל מועד כשכהן גדול נכנם להקטיר ונוטל מחתה של זהב וממלא אותה גחלי אש מעל המזבח מהיותר בוערות ונתן אותה על הרובד הרביעי שבעזרה. (שם מ"ז.) הוציאו לו מלשכת הכלים כף של זהב ריקן, מלשכת בית אבטינס מחתה גדושה של קטורת דקה מן הדקה חפן ממנה מלא חפניו טפופות ונתן לתוך הכף הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וכך היה מדתה ביום הכפורים נטל את המחת' בימינו ואת הכף בשמאלו: (שם נ"א:) היה מהלך בהיכל עד שמגיע בין שתי הפרכות המבדילות לקדש הקדשים וביניהם אמה. (שם נ"ב:) חצונ' פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון ומהלך ביניהם עד שמגיע אל הצפון הגיע אל הצפון הופך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שמגיע לארון. הגיע לארון ונתן את המחת' בין שתי בדי הארון ואחר גניזת הארון הי' נותן אותה על השיתין שהיו שם מימות הנביאי' הראשונים שהיו שלשה אצבעות גבוהות מהארץ ר' יוסי אומר לא היה שם אלא פרכת אחת שנאמר והבדיל' הפרכת לכם והיה מתקן מבפנים והוא שהיה נוטל את הכף אשר בה הקטרת בראשי אצבעותיו או בשניו והיה מחזיר את הקטרת בתוך חפניו וזו היתה עבודה קשה שבמקדש והיה נותן את הקטרת בתוך חפניו והיה נזהר שלא להתחיל מאצלו כדי שלא יכוה ועולה ומתמר עשן. יצא לו אחורנית פניו אל הארון עד חוץ הכפרת ומתפלל שם תפלה קצרה כדי שלא להבעית העם. (שם נ"ג:) מאי היא רבא ורבין בר רב אדא תרוייהו משמי' דרב יהודה אמרי יהי רצון מלפניך יי' אלהינו שתהא שנה זו שחונה אם גשומ' רב אחא בריה דרבא מסיים בה הכי לא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה ולא יהו עמך צריכין זה לזה ולא לעם אחר ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים ורגילין לומר בענין הגשם לבד בזמן שהעולם צריך לו תנו רבנן מעשה בכהן גדול שהאריך בתפלתו ונמנו אחיו הכהנים להכנס אחריו התחילו נכנסין והוא יוצא אמר להם ומפני מה אתם נכנסין אלי א"ל ומפני מה הארכת בתפלתך אמר להם קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם ועל בית המקדש שלא יחרב אמרו לו אף על פי כן לא תהיה רגיל לעשות כן שהרי אמרו לא יאריך בתפלתו. (שם) ויוצא ונוטל את הדם מהממרס בו ונכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו לפני הכפרת אחת למעלה ושבע למטה ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע. והיה מונה כן. (שם נ"ה.) דכ"ע הזאה ראשונ' צריכה מנין עם כל אחת ואחת מאי טעמא רבי אליעזר אמר שלא יטעה בהזאות ורבי יוחנן אמר אמר קרא ולפני הכפרת קדמה יזה שבע פעמים ומה תלמוד לומר יזה למד על הזיה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת מאי ביניהו א"ב דלא מנה ולא טעם וטעם לא היה מכוין וכו' כבר כתבנוהו בפי' הכתוכים. (שם נ"ג:) יצא והניח המזרק על כן הזהב אשר היה בהיכל הביאו לו את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' שחטו וקבל את דמו במזרק ונכנס למקום שנכנס ועמד למקום שעמד ועשה ממנו כמו שעשה מדם הפר והזה אחת למעלה וכו'.ולא היה מתכוין וכו' וכך היה מונה וכו'. יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלה וכו', וכך היה מונה וכו'. יצא והניחו וכו'. נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלה וכו'. ולא היה מתכוין וכו'. וכך הי' מונה וכו'. יצא והניחו וכו'. ערה דם הפר לדם השעיר וחוזר ונותן דם המלא בריקן ירצה במזרק שהיה בו דם הפר ראשונה כדי לערבו יפה ומכפר בו על מזבח הזהב ומתחיל מקרן מזרחית צפונית ומשלים על ארבע קרנותיו ומחטא במקום טהרו. (שם נ"ח.) כלומר שחותה הגחלים הנה והנה ומחטא על טוהר המזבח ז' פעמים ושיירי הדם היה שופך אל יסוד מערבי של מזבח החיצון. (שם ס"ו.) בא לו אצל השעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו והתודה וכך היה אומר אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל אנא בשם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל ככתוב וכו'. והכהנים והעם וכו'. אף הוא היה מתכוין לגמור את השם וכו'. מסרוהו למי שהוא מוליכו הכל כשרים להוליכו אלא שעשו כהנים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו ודרך מיוחד עשו לו מפני הממהרים להביא הכפר' שהיו מתלישין בשערו ואומרין לו טול וצא טול וצא. (שם:) מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה ראשונה וסוכות עשרה היו להם מירושלם ועד צוק ועל כל סוכה וסוכה אומרין לו הרי מזון והרי מים ומלוין אוחו מסוכה לסוכה חוץ מאחרון שבהם שאינו מגיע לצוק אלא שעומד מרחוק ורואה את מעשיו. (שם ס"ז:) תנא מעולם לא נצרך אדם לכך אלא לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו. (שם) ומה היה עושה חלק לשון זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין קרניו ודוחפו לאחוריו ומתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים איברים (שם) תנו רבנן בראשונה היו קושרים לשון של זהורית על פתח האולם מבחוץ הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים התקינו שיהיו קושרים אותה חציה בסלע וחציה בין קרניו. אחר ששלח את השעיר ביד מוליכו (שם:) בא לו אצל הפר ואצל השעיר אשר הובא את דמם אל הקדש פנימה ואל אהל מועד וקורען ומוציא אמוריהם ונותנן בכלי שרת והקטירן ע"ג המזבח בגמרא (שם) הקטירם ס"ד אלא להקטירם אחר כך על גבי המזבח ומחתך את כל בשרם בחתיכות גדולות מעורות זו בזו כדי קליפה וקולען במקלעות ומוציאין אותן אל בית שריפתן חוץ למחנה. (שם ס"ח:) אמרו לכהן אישי כהן גדול הגיע שעיר למדבר ומנין היו יודעין דרכיות היו עושין ומוניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר אמר ר' יהודה והלא סי' גדול יש להם שלשת מילין היו מירושלם ועד בית חדודו הולכין מיל ושוהין כדי מיל וחוזרין מיל ויודעים שהגיע שעיר למדבר (שם ם"ז) א"ר נחום בר פפא משום רבי אלעזר הקפר בראשונה היו קושרין לשון זהורית על פתח אולם שבפנים כיון שהגיע שעיר למדבר היה מלבין והיו יודעין שנעשית מצותו דכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (שם ס"ח:) בא לו כהן גדול אל עזרת הנשים אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו קורא באצטלת הלבן משלו דקריאה לאו עבודה היא אפילו הכי אם רצה קורא בבגדי הבד שבגדי כהונה נתנו ליהנות בהם חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואמר יותר ממה שקראתי בפניכם כתוב בכאן ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ומברך עליה ח' ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ירושלם ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפלה וחותם מעין כל אחת ואחת. הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים ולא מפני שאינו רשאי אלא מפני שהיתה דרך רחוקה בכך ומלאכת שניהם נעשת כאחת. (שם ע'.) אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג והביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא ועשה את אילו וכו'. זהו לפי סדר הנסחאות ואליבא דגמרא. אמנם לפי מה שהוכחתי למעלה בראיות חזקות בפירש ובא אהרן אל אהל מועד יתכן מאד כי מיד שנגמרה עקר מלאכת היום בהגיעו השעיר אל המדדר היה מקדש ידיו ורגליו ובא אל אהל מועד שהוא חוץ לפרכת ופשט שם את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש והניחם שם בגניזה עולמית ולובש שם בגדי עצמו שהיו מזומנים לו שם או אצטלת הלבן שעשה מעצמו כמו ששנינו במשנה ויוצא וקורא בתורה ואחר קריאת התורה וברכותיה יורד אל בית הטבילה ופושט בגדי עצמו וטובל ולובש בגדי זהב אלו שאמרנו ומקדש ידיו ורגליו ומקריב את שעיר החטאת הנעשה בחוץ אשר נאמר עליו ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים ועושה את עולתו ואת עולת העם כמו שנאמר בו בפר בן בקר אחד ואיל אחד לעולה ובעם נאמר שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה ומקריב אמורי פר ושעיר שהניחם ראשונה בכלי שרת ותמיד של בין הערבים ומקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל ולובש בגדי הבד השניות אשר עשה לעצמו לעבוד בהן עבודת יחיד כמו שאמרנו ומקדש ידיו ורגליו ונכנס לפני ולפנים להוציא כף ומחתה שהכניס עם הקטרת כי חובה עליו להוציאה ולזה קראוה בגמרא (שם ל"ה.) עבודת יחיד ואינה נעשת בבגדי צבור כמו שביארנו הכל יפה בראשונה. (שם ע'.) מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי לבן אלו שאמרנו וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ומעלה קטרת הסמים של בין הערבים ומעלה מנחת חביתין ומדליק את הנרות ונושא את כפיו ואח"כ מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב הביאו לו בגדי לבן שעשה לעצמו ולבשם ונפטר בשלום ואחיו הכהנים מלוין אותו עד לביתו ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מן הקדש. ולפי הנסחאות קודם קידוש זה האחרון היה גונז את בגדי הבד וכפי מה שכתבנו הסדר הוא נכון והכתובין מתישבין יפה יפה. אמנם נפלאתי נוראות ממה שלא ראיתי בשום נוסחא שבפיוטים ולא בדברי המחברים זכר לבגדי הבד אלו השניים שנעשו להוציא כף ומחתה עם היותה נזכרים ונעשים בתלמוד (שם ל"ד:) בכמה מקומות שזכרנוה באר היטב ובדברי המפרשים ז"ל. ויותר ויותר אני מצטער ממה שאמרו שם (ע':) בפרק בא לו לקרות תנו רבנן ובא אהרן למה הוא בא להוציא את הכף ואת המחתה וכל הפרשה כלה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה מאי טעמא אמר רב חסדא גמירי חמש טבילות ועשר קידושין טובל ומקדש כהן גדול בו ביום ואי אמרת כסדרן לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קדושין חדא שהרי לא נאמר ובא אל הקדש שנצטרך לשאל למה הוא בא להשיב ולהוציא כף ומחתה אלא נאמר אל אהל מועד והכתוב מבואר שהוא בא לשם לפשוט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש ולהניחם שם כמו שאמרנו ראשונה שנייה לה דמנא לן שהכתוב בא למנות טבילות היום והלא טבילה ראשונה שלבש בה בגדי זהב שעשה בה תמיד של שחר ומוסף היום לא נזכרה בכתוב לא ברמז ולא בזכר כלל. וא"כ איך אמר לא משכחת לה אלא שלש טבילות וכו' הלא לא מצינו אלא שתי טבילות אחת כשלבש בגדי הבד ואחת כשפושטן אלא שהוא מבואר שכשם שלא הזכיר טבילה ראשונה ככה לא הזכיר השתים אשר אחרי כן מתמיד של בין הערבים והוצאת הכף ומחתה לפי שלא סדר הכתוב אלא עבודת הצבור המיוחדות לביאתו של כהן גדול אל הקדש בו ביום כמו שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה שדמי החטאות מובאים לפנים בבגדי לבן ואמוריהן עם העולות נעשו בחוץ בבגדי זהב כמו שאמר ורחץ את בשרו במקום טהור ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וגו'. ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה ואחר שזכר כל מה שמוטל על הכהן גדול מהעבודות בלי הפסק זכר הוצאת פר ושעיר אל בית השריפה שאע"פ ששריפתן היתה בעת קריאתו בתורה קודם עשות העולה והקטרת אימורי החטאת לא היתה הוצאתן ושריפתן על ידו והנה על מעשה תמיד של בין הערבים סמך על הידוע וכן לא הזכיר הוצאת כף ומחתה שאינה עבודת צבור ואינה נעשת בבגדי הבד אשר זכר ראשונה כמו שאמרנו. והנה עלה הכל כסדר וכהוגן. ושם (יומא ע"א.) יש סוגיא ביישוב זאת הבריית' הכתובי' ולא נתיישבו יפה ומה שכתבתי הוא הנכון בכתובים ואין בו שינוי וחלוף בסדר העבודה שתפסל בו כלל אפי' לפי דרכן חלילה דמה לי שיגנזו הבגדי' קודם עשות העולה או אחריה או אחרי כן שהרי גניזת הבגדי' אינה עבודה ואין הכוונה באמרו (ויקרא י"ו) והניחם שם אלא שלא ילבשם עוד לעבודות אחרות לא היום ולא לעולם ויש שם (יומא כ"ד.) מי שאומר שהם כשרים להדיוט כ"ש שהכתוב הזכירה במקום ההוא ועקר החילוף הוא בהבנת הכתובים לא זולת: