עקידת יצחק · פרק ס״ב, י״ג

ואולם תורת המצורע ביום טהרתו ממומו ובעת באו להחיות את נפשו תתבאר מתוך המעשה שהזכירו חז"ל במאמר שזכרנו בראשונה אמר כי היה רוכל אחד חכם הולך ומכריז בעיירות מאן בעי למזבן סם חיים וכבר נמצא לו חבר מגדולי חכמי התלמוד כדאיתא פרקא קמא דע"א (י"ט:) מכריז ר' אלכסנדרי מאן בעי חיי מאן בעי חיי אווש עליה כולי עלמא. אמר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וגו'. ואולי הוא הוא ואיך שיהיה מזה הנה הוא גלה גודל חכמתו וזריזותו בשלשה דברים אשר אליהם יתחלק מאמרו. האחד צורך ההכרזה וחזרתו עליה בעיירות על דרך הפרסום. והשני בנוסח הכרוז אשר יחלק אל שנים האחד בתאר הדבר המבוקש השלישי בהוראת דרך המבוא אליו. שכל אחד משלשה אלה הם ענינים מעולים ודברים עתיקים בלי ספק. וזה כי הראשון והוא הוצאת הכרוז על זה האופן מהזרוז והפרסום באזני עם הארץ לאמר הנה הוא למד דעת אמתי מאד והוא שזאת הדרך המביאה אל אלו החיים האמיתיים נעלמה מכלל האדם ומציאותה קשה להם עד שכבר נאבדה מהם כמו שאמר המשורר (תשלים א') ודרך רשעים תאבד (שם ב') פן יאנף ותאבדו דרך ועל כן צריכה הכרזה והשבת בעלים. והנה היה קושי מציאותה מפני שקרה בהישרה אליה הפך דרכי כל הארץ. וזה כי דרכי הארץ הרבים בקיאים בהם לפי שהם מכירים ויודעים העיר ההיא או המדינה או ההר או המדבר אשר הדרכים הולכים אליה ואיש בער לא ידע או לא נסה ללכת אין לו אלא לנטות אחרי רבים וכמו שאמר (שיר א') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים והנביא אמר (ירמיה ו') עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם: אמנם דרך החיים האמתיים הוא בהפך כי המקום או הגבול המיוחד אשר הוא בסופו והוא נסתר ומכוסה מהרבים ואינו ידוע כי אם ליחידי סגלה והם מועטים ואם כן חוייב כי בדרך המביא אליו לא עתה רבים יחכמו גם ההולך אחריהם לא יושע אדרבה הדרך הסלולה לרבים היא מאד מסוכנת וכל באיה לא ישיגו ארחות חיים לא בעצם ולא במקרה כמו שאמר הנביא על כלל העם דרך שלוה לא ידעו ואין משפט במעגלותם נתיבותיהם עקשו להם כל הדורך בה לא ידע שלום (ישעיה נ"ט) אמר כי הדרך המביא אל השלום האמיתי שעליו נאמר (שם ר'ז) יבא שלום ינוחו על הולך נכוחו (בראשית ט"ו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום הנה הם לא ידעוה ולזה אין המשפט ללכת במעגלותם. ואם תאמר כבר יתראה תועלת בהמשך אחריהם והוא כי כאשר ידעו מדרכם הרע כבר יהיה טעותם הישרה אל הדרך הטוב לזה אמר שאף על פי שנתיבותיהם עקשו להם וילכו בדרך אחרת ממה שכוונו אליה כל הדורך באותו דרך לא ידע שלום לפי שהיתה דרכם חשך וחלקלקות לתוך מדבר גדול ונורא מקצה מזה נחש שרף ועקרב ומקצה מזה מעונות אריות גם הררי נמרים והטועה מן הפחד יפול אל הפחת והנמלט משניהם לא ימלט מהנפילה אל אחד הבורות אשר במדבר כי באמת כך הוא ענין רודפי החיים המדומים המעוותים כי הם והטעייה מהם הכל סג וכמו שאמר החכם אל ישט אל דרכיה לבך ואל תתע בנתיבותיה (משלי ז') יורה כי הדרך המיוחד אליה והטעיה ממנו הכל רע ומסוכן ולזה אין להמשך אחריהם כלל וכלל. ולזה היה מדרך החסידים השלמים וחכמי החקירה לדרוש ולתור תמיד דרך ישכון אור. וכבר נשתבחו גדולי שלומי אמוני הדורית הראשונים כי מצאו הדרך ההוא נאמר (בראשית ה') ויתהלך חנוך את האלהים (שם ו') את האלהים התהלך נח. אמנם אברהם אבינו הוא אשר החל להוציא כרוז בעולם על פרסומו והוא החל לסקל נתיב היושר האמתית ושם דרך חיים לפני באי עולם דכתיב (שם י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו'. וזרעו זרע ברוכי ה' המביטים אל צור חוצבו התמידו החקירה והפרסום כמו שנזכר (אבות פ"ב) מרבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו אמר להם צאו וראו אי זו היא דרך טובה שידבק בה האדם וכו'. כי עם היות שהתורה האלהית בכללה וחלקיה היא עצמה הדרך הישר והנכון אל המבוקש וכמו שאמרו (קידושין ב':) תורה איקרי דרך דכתיב (שמות י"ח) והודעת להם את הדרך ילכו בה הכוונה להם לציינו בציון או ציונים מועטים כמו שעשו הנביאים באופן יגיע תועלתו בנקל לנבוכים וכל אחד ציין דרך לעצמו כמו שביארנו בדבריהם בשער הקודם. וזאת היתה באמת כוונת הרוכל הזה החכם כשהוציא כרוז זה להישיר החפצים בדרך ההצלחה להרחיקם מהדרך הסלולה והכבושה לרבים שחייה קרואים מתים והוא הענין הראשון מכוונותיו. אמנם הענין השני ג"כ נכבד מאד והוא בתואר הדבר ההוא המבוקש בשם חיים סתם באומרו בדברי הכרוז מאן בעי חיי (ע"א י"ט:) או מאן בעי למזבן סם חיים (ויקרא רבות שם) כי הפליא עצה להורות שהדבר ההוא המושג ע"י השכל ההוא אשר בידו הוא מהראוי שיוחלט עליו שם חיים באמת ולא זולתו מכל שאר מיני החיים שהאנשים רודפים אחריהם כי הנה החיים האמתיים האלו דרך אחד להם ומשפט אחד ישר ומוגבל לא ישתנה כשנוי דעות האנשים ולא יתחלף לחלופם כמו שהוא ענין החיים המדומים המשתנים לחיים מחיים שונים כל א' לפי מחשבתו ודמיונו כמ"ש החכם פ"ז מראשון מספר המדות. אמר.התענוג אמנם הוא לבעלי חיים כי כל א' הוא תענוג הדבר אשר אהב כאמרך הסוס לאוהב הסוס והתוחלת לאוהב התוחלת וכן המשפט לאוהב המשפט ועל כן התענוגים יתחלפו ברבים בזה א' ובזה א' כי אינם טבעיים. אמנם לאוהבי הטוב הם תענוגי' אשר הם תענוגים בטבע כי אלה הם לפי פעולות המעלה. הנה ביאר שהחיים האמתיים והמעולים לא יתכן בהם הרבוי לפי חלופי האנשים ודמיונם. ועל הבחינה הזאת אמר משה עליו השלום (דברים ל') ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעיך וכל אשר לך תבחר ממנו החיים אשר בבחירת האדם אותם החיים תחיה בהם באמת ולא אותם שאמרו עליהם (ילקוט בראשית רמז י"ד) ואם יחיה ימות כי אותם מיני החיים המדומים נוסף על שהם אינם חיים על דרך האמת הנה הרודפים אחריהם נכזבה בהם תוחלתם ואבדה תקותם ועלה בידם בהשתדלותם הפך כונתם כמו שבאר זה הלל הזקן בפרק ב' מאבות הוא היה אומר מרבה בשר מרבה רמה. מרבה נכסים מרבה דאגה. מרבה נשים מרבה כשפים. מרבה עבדים מרבה גזל מרבה תורה מרבה חיים. מרבה ישיבה מרבה חכמה. מרבה עצה מרבה תבונה. מרבה צדקה מרבה שלום. קנה שם טוב קנה לעצמו קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא. כי הנה בזה דבר על מיני החיים המדומים היותר מפורסמים שדברו בהם בספרי החקירה ואמר כי הרודפים חיי התאוה להבריא ולהשמין עצמן ולהאריך את קצם כי הם רואים שזה חלקם מכל עמלם הנה לא הועילו בחריצותם רק להרבות רמה וכנימא וכמה זוהמא במשמניהם ולמהר במיתתם יום יאכלם עש ורקב וימתקם רמה ויאכלו ויותירו. גם הרודפים אחרי העושר לאצור הון שמור להם לכל אשר יחפצו בו כי בחדו בזה לשכון בטח בהמצא להם כל אשר יצטרכו לחייהם כי במילוי כרסם יהיה לחמם נתן מימיהם נאמנים אוצרות תבואות יינות ושמנים וכל פרי מגדים. והנה כשתשתכל בהשתדלותם תמצא שהם הדיחו מעליהם דאגה אחת והיא צער הפרנסה וגרמו לעצמן דאגות הרבה דאגת הקבוץ דאגת השמירה כי רבה היא והם הולכים בסכנה כי הרבה מהלסטים מתלוים אליהם כאשר יתלוו הזאבים אל הצאן ולזה כתב החכם שהעשירים צריכים אל האוהבים מזולתם וכמה עלילות מתרגשות לעשירים היושבים תחת אדנים קשים כענין איזבל עם נבות (מ"א כ"א). והדאגה הגדולה כי ימות בבא יומו ואין חצי תאותו בידו והנמצא לו יעזבנו בעל כרחו ומאומה לא ישא בעמלו ואין לו קורת רוח במה שירשנו בנו או הבא מכחו כמו שאמר החכם (קהלת ב') על זה הענין עצמו ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיבא אחרי הוי מרבה נכסים מרבה דאגה. גם אשר ירדפו חיי הערבות והשעשוע בתענוגי בני אדם לנצח עלמות ויקחו להם נשים יפות ובריאות מכל אשר יבחרו וכונתם לחיות חיי ההדור והסלסול ודקדוק הליכותם ופסיעותם הכל בסדר ובמשקל כמו שהוא מפורסם למבקשי אהבים והנה תמצא שהנשים הרבות ההן יבלבלו את דעתו ויפסידו את שכלו בהרבות כשפים להסב דעתו ואהבתו אליהם. ואני אומר שאין הכשפים זולתם כי העסק עמהם ורוב חפצו להפיק רצונם זו תבקש דבר זה וזו זולתו וזאת לא זה ולא אותו ועם זה יהיה משוגע ממראה עיניו ומשמע אזניו ואין כשוף גדול מזה והנה יצא לו הפך כוונתו. וכן המבקשים חיי הכבוד לקנות עבדים ושפחות יעשו מלאכתו כדי שלא לעשות על ידי אשתו ובניו כי יקרם נפשן בעיניו ורצה שלא יצאו מדלתי ביתם כדי שלא יתנוולו בעיני רואים הנה ההשתדלות הזה מביא שמצה ודבה רעה על ביתו כי מטבע השפחות להיות פרוצות ופריצותם יספיק להם וכל אשר אתם בבית והושג לו כלמות עולם. וכן העבדים דורש האדם אותם לעשות לו שם שהוא רודה על כמה עבדים כי יצא שמם לשבח ותהלה והיה להם להפך כי כרובם כן יוסיפו לחטוא בגזול וחמוס האנשים את האנשים ומרבים שוד ושבר בגבולם ולוקח שמו קללה בגוים לאמר הראיתם רשע עריץ אשר אסף אליו האנשים רקים ופוחזים ללסטם הבריות יקבוהו לאום ושם רשעים ירקב. הנה שביאר שכל אלה הם עניינים ודרכים לא יחיו בהם על דרך האמת ושלא עליהם יצדק ובחרת בחיים למען תחיה. אמנם החיים האמתיים הם אשר יושגו בהם כל אלו העניינים על הצד היותר משובח שאיפשר. וכנגד הענין הראשון אמר מרבה תורה מרבה חיים כי הוא המאכל אשר הוא מזון הנפש באמת אשר תאכל וחיתה בו וכמו שאמר (ישעיה נ"ה) שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם הטו אזניכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשיכם. וכנגד הכת השני אמר מרבה ישיבה מרבה חכמה כי החכמה מה שתסיר הדאגה מהעסקים אחרי ההצלחות המדומות והיא מה שיעריכה האדם מכל כלי חמדה ולא יצער בשמירתה כי אי אפשר ליטלה ממנו והכרת פני החכם ענתה בו שאינו דואג על דבר כמו שאמר (קהלת ח') חכמת אדם תאיר פניו הפך חיי הדאגה המשחירים פני הדואגים. ועל הכת השלישית אמר מרבה עצה מרבה תבונה. ועל הרביעית מרבה צדקה מרבה שלום והן מבוארות מעצמן. אמנם כלפי הכת החמישית אמר קנה שם טוב קנה לעצמו כי הוא באמת קנה בזה השם הטוב אשר שברו שהוא הטוב העצמי המיוחד כמו שאמר (שם ז') טוב שם משמן טוב (ישעיה נ"ו) ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים וגו'. לא כמו הראשונים שהם מכוונים לדבר בלתי עצמי. ואנשים כאלה הם אשר יצא טבעם בעולם וזכרם לא יסוף מזרעם. וסוף דבר קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא שהוא דבר מעולה ונכבד לא ציירו מציאותו שום אחד מהכתות הנזכרות כי ע"כ היתה נמנעת אצלם השגתו. והנה שנתבאר היטב טעם ובחרת בחיים למען תחיה אשר לכל זה כיון החכם הרוכל באמרו מאן בעי למזבן חיים סתם כי החיים אשר יאמרו בסתם הם האמתיים וזולתם יקראו בשם לוי כאמרך חיי התאוה חיי הכבוד ובכלל כל החיים המדומים. והנה המון העם כסבורים שעל מיני החיים ההמונים היה מכריז נקהלו ועמוד על נפשם כפי תשוקתם עליהם. אמנם הרוכל החכם שהיתה כונתו להכניסם בבריתם ואמיתת גדריהם אשר הם חוצה לו לפי מנהגם השיב להם הענין השלישי אשר אמרנו כי הוא ודאי עקר כוונתו בכרוז ההוא להראות הדרך המביא אל אלו החיים האמתיים אשר נעלם מעיני הכל שאליו היתה כוונתינו ראשונה בתועלת ההישר' המיוחדת מהדרוש אשר לפנינו כמו שאמרנו ראשונ' שההורס המצב הראוי והנאות ללשונו ודבורו הנה הוא בלתי שומר תמונתו לזה זכר להם זה הענין המיוחד ואמר נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. ירצה אם תרצו להכנס בגדר החיים המדברים השמרו לכם מהתיר לשונכם אל שום רע מהרעות שזכרנו ושפתותיכם מדבר און ומרמה כי אשר להם כן, כבר נתבאר שלא נקראו חיים כי אם בדרך העבר' כ"ש שיהיו מדברים. וכאשר תוסיפו עוד ליזהר במעשיכם לסור מרע ולעשות טוב יושלם לכם הכח הדברי לגמרי. והנה כלל בעצתו זאת כל מה שעל האדם לעשות אם מדבור ואם ממחשב' ואם ממעש' אשר על כלן אמר (דברים ל') בפיך ובלבבך לעשותו. והנה בטוב ההשקפ' אלו הג' עניינים אשר זכרם הרוכל החכם בכרוז שלו הן הנה שכללם רבינו הקדוש בראש הפרק שני ההוא (מאבות) באומרו איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם וכו'. כי בראשית דבריו אלה נעשה רב לרוכל במה שהוא כיון להראות כמוהו תועלת הכרוז וצרכו אל הטעמים הנכבדים שאמרנו שהוא הענין האחד. אמנם הענין השני כוונו באומרו כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם וזה שהדבור המבוקש צריך שיהיה מה שיתפאר בו האדם מצד שהוא אדם וטבעי אליו דרך כלל כמשפט לאוהבי הטובות אשר הם טובות בטבע. המשל נופות הסו"כר או הדבש שהוא מתוק לכל אדם לא כפחם והמלח שהוא מתוק למרי נפש כאשר אמר החכם הסוס לאוהב הסוס וכדומה. אמנם על הענין השלישי והוא הוראת הדרך המגיע אליהם אומר הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות לעתיד לבא כו'. והכונה שיהיה שכר המצות בעיניו גדול הערך לאין תכלית עד כי בהזדמן לפניו המצוה היותר קלה שאיפשר, לא ידחה אותה לקטנות' אבל יזרז לעשות' כאלו באת לידו המצוה היותר חמורה שבתור' והטעם לפי שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות וכו': ירצה שאין המחשב' מקפת בשום צד גודל שכרן של מצות עד שבקטנ' שבכלן יש ויש שכר הרבה לפעולתך. והנה בהישרתו זאת אם שהחליף הדבור מהרוכל ודאי מהלך אחד להם כמו שהיה הענין בחמשה תלמידי רבי יוחנן בן זכאי שזה אומר ככה וזה אומר ככה וכלם שבים אל מקום אחד. כמו שאמר להם רבם רואה אני את דברי אלעזר מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. וזה כי כאשר יש לו כן ודאי ישמר לנפשו מאד פן יאבד מהשכר ההוא הבלתי נערך, שום דבר ויזהר בלשונו מחטוא בשפתיו קטנה או גדולה שהיא מצוה קטנה בעיני ההמון גם לא יסור מסור מרע ועשה טוב (תלים ל"ד) שהיא מצוה חמורה. אמנם במה שסיים (אבות שם) הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים תאר הדרך בעצמו בתוארים עצמם שתארו הרוכל והוא שמירת הדבור והמעש' כי בציירו שיש אין שומעת הרי הוא נזהר בדבור הרע הנשמע לאזן והרי כאן נצור לשונך מרע. ובעין רואה יזהר מהמעש' הנרא' והרי כאן סור מרע ועשה טוב כאשר אמרנו שהפליג להזהיר שלא יצוייר שתפול השכחה בנראה ובנשמע ההוא בשום זמן כי הוא גמר הזרוז ותשלומו. והנה עם זה נתבאר' היטב כוונת זה הרוכל החכם גם מצינו אל תכן דבריו חבר ורב בחכמי התלמוד המפורסמים. גם לתפארת מליצת המצאתו מצאנו ראינו דוגמא בספרי המוסרים הנחמדים והיא המצא' נפלא' שסופר' בספרי המשלים: