עקידת יצחק · פרק ו׳, י״ז

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ואולם אם תתקשר הנפש ההיולאנית בעצם ההוא הנבדל להשאר בחיים את יי' הוא מה שרצוהו באמרם יעקב אבינו לא מת (תענית ה':). כי הנה גם הוא להיותו האב הכולל זאת האומה ולא זולת. נמצאו לו ג' שמות כנגד אלו הג' נפשות כמו שיתבאר זה הענין בפרשת ויחי שער ל"ב ב"ה. ומהצד הזה ג"כ נפלו כל הבטולים המשיגים למי שהניחה כח והכנה לבד. כי אם לסבה זו יקרה שתתחזק ההשגה בו בהחלש הכחות הגשמיות בהפך החושים אשר הם כחות היולאניות. וגם מזה הצד היה השכל משיג הדברים הכוללים וגוזר גזירות בכתב בהפך הכחות והחושים ההיולאניים שאינם מקבלים מה שיקבלוהו אלא קבול פרטי. כגון זה השטח וזה הצבע וזאת התמונה. ומצד זה ישיג זה השכל איזה מושג מבלי שיתרבה המושג ההוא במספר. מפני שהמושכל הוא הטבע הכולל הנמצא לדברים והטבע הכולל לא יתרב' בשום מספר. אמנם מה שיושג בכחות ההיולאניות ההשג' היא זולת המושג במספר. כי המראה אשר בכח הרואה בעת השיגו הנראה איננו המראה אשר בדבר הנראה בעינו. כי איך יעמד המקרה הא' במספר בשני נושאים וכ"ש בזמן אחד. ומזה הצד יקרה בהשגת השכליות שבהעתקו ממושכל עמוק אל מושכל נקל שישיגהו בקלות נמרץ. הפך ממה שהיה ענינו בחושים ההיולאניים. שכאשר הבטנו בשמש ואחר כך נעתק אל מוחש אחר לא נשיגהו כהוגן. ומזה הצד נתעצם בנפש הזאת להיותה הבדלנו המיוחד מה שלא יהיה כן אם תהיה זולת עצם כי אם אינה עצמה עצם איך תשים זולתה עצם. ועל זה האופן נדחו מעל הנחה זו כל הבטולים האלה שהם היותר עצמיים והנשארים יפלו מאליהן כשיעויין בטוב. ותשאר נפשנו בצרור החיים זקוקה ועומדת:
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.