עקידת יצחק · פרק נ״ט, י״ב

אמנם בענין זריזות הבנים הנותרים אשר פירשו לחיים להמשך אחר אביהם קדוש יי'. הוא מה שנראה מאותה תובחה אשר נתוכח עמה משה עבד יי' בקצפו עליהם לאמר מדוע לא אכלתם החטאת וגו' הן לא הובא וגומר. כי היה אביהם עליו השלום הליץ בעדם וטען טענה חזקה אשר הודה אליה משה כמו שאמר וישמע משה וייטב בעיניו שיראה מהם שעמדו על משמרתם ודקדקו על שמועתה והקפידו עלתלמודם ונתקיימה תורתם בידם הפך מה שאמרו באחיהם שלא היו בהם בנים כנזכר. ואולם מה שראוי שיעויין בעניינם הוא כי כל המדרשים (זבחים ק"א:) גם המפרשים ז"ל (פסחים כ"ג: תוס' ד"ה דכתיב) הסכימו שעל שעיר ראש חדש הנקרב בו ביום נאמרו הדברים ההם שהוא קדשי דורות ואנינות נוהגת בהם כי הנה לפי זה היתה תשובת אהרן כבדה וקשה מאד בלתי מובנת כי אם במלוי דברים הרבה זרים וחצונים ממאמרו כמו שאמרו בתורת כהנים (שמיני סי' ח' פ"ב) וקצר אותו רש"י ז"ל בפירושיו הן היום הקריבו את חטאתם. מהו אומר אלא אמר לו משה שמא זרקתם דמה אוננין שהאונן שעבד חלל אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות אני הקרבתי שאני כהן גדול ומקריב אונן ותקראנה אותי כאלה אפילו לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כגון כל האמור בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם ואכלתי חטאת היום ואם אכלתי חטאת היום אבל אנינות לילה מותר שאין אונן אלא יום קבורה בלבד הייטב בעיני יי' אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות וישמע משה וייטב בעיניו הודה ולא בוש לומר לא שמעתי. הנה שהוצרכו להכנים שאלות ותשובות אינם במשמעות הכתוב רק בכח רחוק ועוד הוא דבר קשה שיכוין הכתוב באומרו ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה ובאומרו מדוע לא אכלתם את החטאת את שעיר ראש חדש אשר לא נזכר בכל הפרשה הזאת כמו שלא זכר את שעיר נחשון כי ה"א הידיעה לא תרמוז כי אם אל הדבר הנודע והמוזכר בענין. וקשה עוד מכל זה כי הוא נראה מבואר מספור הפרשה שעשיית הקרבנות ושרפת החטאת הכל נעשה קודם שתרד האש וקודם שנשרפו נדב ואביהוא ולא נמצא שאחר מיתתן עשו דבר מהם ואם כן לא היה שם אנינות כלל בשעת שרפת החטאת. והנה הרמב"ן ז"ל תמה על זה ותירוץ ז"ל שמא לא היה משה רואה את מעשיהם וחשש שמא מצאו דם השעיר הזה שלא נזרק עדין וזרקוהו ואהרן אמר לו הלא הזריקה שלי היא וכשנזרקה מידי נזרקה ולא נפסלה באנינות ומשא ומתן של הלכה היא. אבל לא נעשה בהם דבר באנינות כלל ע"כ. ועוד באומרו וישמע וייטב בעיניו כי איך יתכן שייטב בעיניו דבר החדוש הזה אשר נסתפק בו או חשב הפכו עד שישאל עליו מפי הגבורה. אמנם הטוב והישר לפי פשט הכתובים שעל חטאת העם המוזכר בפרשה שנקרב לפי שעה הכתוב מדבר וזה כי לפי שהיה היום ההוא הראשון לקרבנות צבור על ידי אהרן קדוש י"י והיה מעשה העגל לפניהם רצוני לפני אהרן ולפני העם אחד המרבה ואחד הממעיט כי על כן נתוספו הקרבנות האלו המיוחדים הנזכרים בכאן לפי דעת כל החכמים (מכלתא דמילואים שמיני סי' ג') אשר לא נזכרו בפרשת ואתה תצוה שהיתה קודם מעשה העגל ולזה נאמר ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים והקרב לפני י"י ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה ושור ואיל וגומר. ראה דקדוק המצוה הזאת הנה כי אהרן אם עשה עגל לא כיוון לעבודת אלילים ולזה נצטווה שיביא עגל כמות שהוא לא שעיר שהוא קרבן מיוחד לעבודת אלילים (במדבר ט״ו:כ״ד). אמנם הם שבחרו בעגל לעבודת אלילים נצטוו שיביאו שעיר עזים לחטאת וגם שיביאו עגל וכבש לעולה כי לשניהם נתכוונו. אמנם נצטוו שיביאו ג"כ שור ואיל לשלמים כי הוא הראוי לשום שלום ביניהם לבין אביהם שבשמים (תו"כ פ' ויקרא פ' י"ז סימן א') כי היום הוא נראה אליהם בכבודו בהורדת האש בחנכת המזבח כמו שנתבאר בענין. והנה אהרן נצטוה שיעשה את חטאתו ואת עולתו ראשונה ואח"כ ועשה חטאת העם ועולתם דכתיב קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה י"י וכן עשה שנאמר ויקרב אהרן אל המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו וגומר. והקטיר אמוריו המזבחה ואת בשר החטאת ואת העור שרף באש מחוץ למחנה ועשה כן מן הדין ואע"פי שלא הובא את דמה אל הקדש פנימה לפי שהיה חטאת עצמו ולא נתן לו לאכלה רק חטאת זולתו זולתו החצונות וכמו שאמר (ויקרא ו׳:ט״ז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל באש תשרף. וכמו שכתב הרב המורה פרק מ"ו חלק שלישי וכל שכן שיהיה דין זה נוהג בחטאת. ואח"כ עשה את עולתו שנאמר וישחט את העולה וגומר. ואחר כך בא לעשות את קרבן העם שנאמר ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון יאמר כי אף ע"פי שכיוצא בו נתן לו לאכלה כמו שנאמר בתורת החטאת (שם) הכהן המחטא אותו יאכלנה במקום וגומר. הנה הוא ראה בטוב דעתו כי אחר שהיה לו שתוף בחטא ההוא אשר נקרב ההוא עליו שאין ראוי לו לאכול ממנו ולזה שחטו וחטאו כראשון שהקריב אמוריו ושרף עורו ובשרו מחון למחנה כדי שלא יהיה חוטא נשכר. ואחר הקריב המנחה והשלמים ואחשוב כי כל אלו הקרבנות נעשו והוקטרו על המזבח קודם שירדה האש שכן נאמר בכלן הקטיר המזבחה ויקטר על העולה המזבחה ויקטר החלבים המזבחה ומה שנאמר ותצא אש מלפני י"י ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים יהיה זה על עולת התמיד ושאר הקרבנות הנקרבים בו ביום והכתוב יורה על זה שאומר ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר. או שתהי' כוונת כל ההקטרות הנזכרות בפרשה שהכינום לכך והוא רחוק. ואיך שיהי' מזה הנה אחר שירדה האש ונשרפו הבנים ובא משה לומר אליהם קחו את המנחה הנותרת מאישי יי' ואכלוה מצות אצל המזבח וגומר ואכלתם אותה במקום קדוש וגומר שוק התרומה וחזה התנופה וגו' וללמד שלא נאסרו להם מפני אנינותם הנה אז דרוש דרש את שעיר החטאת אשר לעם לדעת מה נעשה בו ולדעתי כי דעתו היה לצוות לשרפו לסבה שנזכרה אמנם הקפיד מאד על מה שנמצא כי הוא שורף מבלי צואתו כי לא חשב שהם מעצמם יפלו על הדבר ההוא אבל חשדם שעשו זה שמא לא היו מתנות כהונה חשובות בעיניהם להתאכסן עליהם בשלחן גבוה על דרך שאמר הנביא (מלאכי א׳:ז׳) באמרכם שלחן י"י נבזה הוא וכאומרו (שמואל א ב׳:כ״ט) למה תבעטו בזבחי וגו'. והיותר קרוב שלא עמדו על שמועתם כשלמד אותם (ויקרא שם) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לא תאכל באש תשרף וחשבו שכל החטאות לשריפה עומדות. ולזה קצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לזרוק מרה בהם כי כגון זה ראוי לחשדם עליו ואמר להם מרוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים היא וגו'. תפס עליהם מאשר לא אכלוה ומאשר הוציאוה ממקום הקדש ולא תוכלו לטעון ממאמר וכל חטאת אשר יובא וגומר לא תאכל באש תשרף הוא טעות כי הן לא הובא מדמה אל הקדש פנימה ואם הבאתם אותה הרי חוא טעות שני ואם כן היה לכם לאכלה בקדש כאשר צויתי שם. הכהן המחטא אותה יאכלנה ולא היה לכם לשנות. וכל זה דקדק עליהם לפי שלא שיער כי מעצמם נפלו על אמתת הענין המחודש ההוא אשר לא דבר להם עדיין בו דבר כמו שאמרנו. אמנם אהרן בחכמתו טען על הבנים ואמר הן היום הקריבו את חטאתם וגו' ותקראנה אותי כאלה ירצה הנה היום הזה הקריבו העם את חטאתם ואת עולתם לפני יי' על שעשה העגל וכבר קרו אותי כאלה הענינים עצמם או כאלה האנשים. רצוני להקריב חטאת ועולה על חטא זה כמותם ואם היה לי במקרה כמו שאמר הכתוב (שמות ל״ב:ל״ה) אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן שהכונה שהם עשו בעצם העגל אשר עשה אהרן במקרה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יי' שאהי' חוטא נשכר. וישמע משה וייטב בעיניו כי הסכימה דעתו אל דעת עליון ושדן דין אמת בעצמו ושיצאו מהחשד שחשדם כנזכר. ומה נכבד טעם אומרו את חטאתם ואת עולתם לפני י"י כי לא יאמר ליי' או לפני יי' כי אם על הנשרף כלומר אשה ליי' לא על הנאכל ממנו דבר. וכבד כתב זה הרב המור' בפרק הנזכר זהו פירוש נכון וישר בעיני בסיפור הזה אין בו שום ספק רק מה שנטו הראשונים אל הענינים הרחוקים אשר כתבנו. ואנחנו נאמר אם קבלה הם נקבלם אמנם הכתובים יתישבו על פשוטן וכוונתם על נכונה מבלי הפיל טעות בשום אחד מהם כ"ש במשה רבן של נביאים שהוא מגונה לומר עליו שהקפדתו הטעתו או שטעותו הביאו לידי קפידה. כמו שאמרו בתורת כהנים (שמיני פ"ב סימן י"ב) א"ר יהודה חנניה בן יהוד' היה דורש כל ימיו קשה היא הקפידה שגרמה למשה לטעות. לאחר מיתתו אני משיב על דבריו מי גרם לו שיקפיד אלא שטעה. והנה הדברים האלה הם נאים לדורשם על זולתו מהאנשים. ועכ"פ עם זה נתבאר מה שמצא להם ביום ההוא מהרע והטוב בעניניהם כפי מה שנתחלפו האנשים ההם בטבעם ובמעשיהם כי התחלפות המקבלים יגרום חלוף מיני השפע אמנם כשיסכימו האנשים על הטוב אז לא נקבל מאת האלהים רק טוב ובהגדת פסחים (נ'.) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו עד האידנא לא אחד הוא. אמר רבי יוסי בשם רבי חנינא בשם רבי יוחנן לא כעולם הזה העולם הבא העה"ז על בשורות רעות אומר ברוץ דיין האמת ועל שמועות טובות ברוך הטוב והמטיב לע"הב כלו עוב יאומר הטוב והמטיב. ושמו אחד אטו עד האידנא לאו שמו אחד אמר רבי יהודה אמר שמואל בע"הז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת הע"הב נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א והכוונה היא מבוארת כי בעוד שיתחלפו האנשים בפעולותיהן בין טוב לרע חוייב שיהי' כמו כן מתחלף כל הבא עליהם מפאת מעלה. אמנם בהתיחד מעשיהם לטוב יהי' האל יתברך הטוב והמטיב לגמרי. וכן הוא הענין בהשגות העיוניות באלהיות כי בעוד שיהיו המעיינים מקצרים בהם יהיה שם מהותו יתעלה נעלם ונקרא בשמות התארים אמנם כשתמלא הארץ דעה את ה' וכלם ידעו אותו מקטנם ועד גדולם הנה אז יסכימו כלם להשכיל ולקרוא בשם יהוה ולעבדו שכם אחד. כי אז כלם יקפידו על זמנם המשובע בידם כאשר אמרנו ראשונה ויקיים מאמר הנביא (ישעיהו ל׳:כ״ו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא: