ועוד יש ספק עצום במה שלא צותה התורה להקריב קרבן כי אם לשוגג. כי יראה שהצורך יותר גדול לחוטאים בדעת ובזדון משני טעמים. האחד כי רבים עתה עם הארץ החוטאים במזיד ובלתי כובשים את יצרם מאשר יחטאו בשוגג ובלי דעת וראוי לחוש אל הרוב. והשני כי הנה החוטא בשוגג אינו חוטא על דרך האמת ואינו צריך לעשות תשובה כי לא יפול בו חרטה ותשובה ואשר אינו חסר תשובה למה יביא קרבן. אמנם המזיד הוא חוטא באמת והוא אשר הצריכו הכתוב תשובה וכאשר צוהו על התשובה ראוי להטיל עליו קרבן כשיתחרט וישוב וכפר עליו מחטאתו ונסלח לו:
עקידת יצחק · פרק נ״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.