עקידת יצחק · פרק נ״ג, י״ד

המין האחד מצד גודל האמונה ועוצם התשוקה לבחון ולראות במעשה ה' כי נורא הוא והמין השני מצד קוטן האמונה וביצורה ופסוח בה על שתי הסעיפים: משל זה איש גדול מנביאי י"י וקדושיו נתן עיניו באיש אחד לעיני עמים רבים והרגו או שסמך ידו על המת והחיהו וכיוצא הנה קצת הנצבים שם היודעי' את גדלו ואת חסידתו וקורבתו לאלהיו הנה המה קיימו ויאמתו המעשה ההוא בלי שום ספק אבל יתמהו מאד על הפלא הגדול ויסכלו מהותו וישתוקקו בכל כחם להשיג בהשגתו. וקצת עמי הארץ אשר לא יאמינו כי יש כח בחכמה ובחסידות לשנות טבע המציאות בשום ענין אע"פ שראו המעשה בעיניה' כחשו ויאמרו לא הוא כי אם אחד ממעשי התחבולות אשר יראה להם ותאחז בהתול עיניהם או על ידי אי זה מעשה להט וכישוף שיהיה בו מביא למנהג הטבעי אלא שהוא מום כל מהם. והם ג"כ התאוו תאוה לנסות לעשות בלטיהן כמוהו כדי להכחיש ענינו: וזה הענין עצמו הוא מבואר מציאותו בין הכת החשובה של החסידים והמאמינים במעשה הנביאים והנביאי' עצמם בכל מה שיעשה על ידם מהפלאות כנגד מערכות השמים וכת המין המקטינים באמונה ומפקפקים בה תמיד. ואלו ואלו הם רצין. אלו רצין לחיי עולם ירדפו לקרבה אל י"י ולדעת דרכיו יחפצו כל היום כמו שנמצאת שלהבת התשוקה בוערה תמיד בלב כל השלמים כמוזכר בתורה גם בנביאים גם בכתובים. ואלו רצין לבאר שחת לנסות עשר פעמים כי אינם מאמיני' והנה מצאנו ראינו שנסדרו שני מיני' אלו מהתשוק' והחפץ ההפכיים סמוכים ותכופים בספורים האלה. הראשון תשוקת בני ישראל הרעה ונסותם את י"י במעשה העגל. והשני הכוסף העליון והאלהי אשר למשה אדוננו לדעת דרכיו יתעלה ולראות את כבודו הבא אחריו: