עקידת יצחק · פרק נ״ג, י״ג

להיות תולדות השמים והארץ בהבראם חדשים וכל שיח סוד שרפי מעלה טרם יהיה בארץ. וכל צמח צדקה ותהלה טרם יצמח כי לא המטיר י"י על אישיה גשם נדבות ועל אורות נרות מצוה ותורה. ואדם אין בכל הדורות הראשונים ההם יכין לו לדרוש את י"י. ואד יעלה מן הארץ ארץ מאפליה היא החכמה הטבעית אשר ע"י המחקר האנושי והשקה את כל אנשי עיוניה יין חמר מלא סכלות בקיום קדמות העולם ומציאותו על החיוב ולסלק מבורא עולם כל חפץ ורצון ושום מעשה ודעת בכל אשר נעשה תחת השמש. ויגר מזה ומזה רוח שקר בפי כל חכמיהם אשר יאמרו למזמה כי לא תהיה תפארתו ותהלתו זולת זה כמו שכתבנו בשער כ"א ול"ט ומ' וזולתם. גם שמריה ימצו ישתו כל משפחות האדמה להאמין ולקיים כי עזב ה' את הארץ אל הנהגת הטבע אשר על פי מערכות השמים המחוייב על מנהג אחד ועל טבע אחד תמיד אל החסיד לא ירבה ולרשע לא ימעיט כי על כן למדו חכמת מלאכת עבודת האדמה בשמור לעשות את כל מלאכת השמים והסך לה נסכים כי ראו להתאמץ בכל כחם להכין הגשמים התחתוני' לקבל השפע מן הגרמים השמימיים כפי מתכונתם וטבעם כמו שכתבנו ראשונה ונמשכו אחר זה המנהג זמנים גדולים ושנים רבים למאות ולאלפים עד שנקבעה אמונה זו בלבם בקשר אמיץ וגזרו כי כל השתדלות וכשרון מעשה זולתי זה הוא בטל. לכן היה מענינם כי אפילו אחר התפשטות האמונה הנכונה וגלוי אמתתה אשר היתה התחלתה ע"י אברהם אבינו ע"ה כי הוא החל לגרש הדעות הנפסדות מהארץ ומנהו והלאה אב לבנים יודיעו אמותה עד שנשלמה על ידי משה רבן של נביאים ביציאת מצרים וקריעת ים סוף וירידת המן והשלו והבאר וגדולה שבכלן נתינת התורה האלהית במעמד הנכבד והנורא ההוא עדיין נשארו בענין ההנהגה אצל כתות האנשים שני מיני מבוכה: