עקידת יצחק · פרק ה׳, ח׳

ועתה ראה כי לא על זה החכם תלונותינו כי לפי דבריו אלה ורבים כיוצא בהם לא נגרע מנהאמין שנבראו השמים לצורך האנשים האלהיים אשר הם בצלם אלהים ודמותו כמו שיורו על זה הכתובים ולא עוד אלא שנרא' בכל מקום המלאכים נעשים שלוחים לבוראם יתברך על דברת בני האדם החשובים. אם להשפעת הנבוא' כמו שנאמר וירא אליו מלאך ה' בלבת אש (שמות ג׳:י״ג) ורבים אשר אתו. ואם לשמיר' והנהגה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו' (שם כ"ג) כפי הפירוש האמתי אשר הוכיח עליו אומרו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו (שם) ובמקומו יתבאר בע"ה. ונאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו' (תהילים צ״א:י״א) אלהי שלח מלאכי' וגו' (דניאל ו׳:כ״ג). ודבש רותח תחת לשון הראב"ע אשר שלח יד לשונו בגרון על זה ככתוב בפירושיו בפרשת ואלה המשפטים. כי הנה באמת אע"פ שהמלאכים מצד עצמם יהיו נכבדים ומעולים בטבעם מטבע האנשים מכל מקום מצד מה שהם שלוחים אליהם ועושים מלאכתם הנה באמת האנשים הם עקר כמו שהיו הצאן אצל הרוע' מצד מה שהוא רועה כמו שכתב החכם בטענ' הג' מהמאמר הד' מאלהיות ז"ל. ואם נאמר הנה אם היה מה שירצ' לזולתו יותר פחות מאותו הזולת הנה יהיה הרוע' יותר פחות מהצאן והמלמד מהתלמיד והנביא מהאומה כי לא יהי רצון הרועה אלא לצאן והמלמד לתלמיד ולא הנביא אלא להישיר האומ'. נאמר אולם הרוע' הנה הוא פחות מהצאן מצד שהוא רועה ויותר נכבד מצד שהוא אדם ואנשיותו בו בלתי דרושה בעבור הרוע' לבד ואם לא יבחן ממנו אלא תואר היותו רועה הנה הוא בזאת הבחינ' יותר פחות מהצאן ככלב השומר לצאן כי הוא יותר פחות מהצאן בהכרח אם לא יהיה לו תואר זולתי היותו רועה כי היה בא ממנו הציד כי הוא באלה הפנים אפשר שיהיה יותר נכבד מהם וכו' ואמר מהמלמד והנביא וכו'. והרי שיש פנים לדברי הגאון ז"ל ולדומים אליו. ואלמלא דמסתפינא הוה אמינא שהודאתנו במעלת המלאכים על מעלת נשמותיהם של צדיקים וחסידים ונביאים לא תמנע אותנו לומר שכל העולמות לא נבראו אלא בשבילם כי אם נניח שהעולם האמצעי נברא לצורך התחתון כמו שהוכיחו הכתובים והודו בקצתו קצת המתפלספים נוכל לומר שמציאות המלאכים אין צריך לומר אם לא נמצאו להניע הגופים השמימיים כמו שהעירונו עליו בתחלת השער השני אלא אפילו שנודה שתנועתם היא על ידם כמו שרצו הפילוסופים לא מפני זה יאמר שהם פחותים מהתחתונים אבל נאמר שכאשר עלה ברצונו יתברך לברא זה העולם לתועלת השפלים והיה הטוב והנאות לרומם שם כבודו ולגדל כסא מלכותו שאלו הגופים לא יתנועעו מכוחו ית' או שלא יושפעו נביאיו ממנו כי אם ע"י אמצעיים רבים ונכבדים שאין זולת זה כבוד מלכות. הנה באמת ראוי לו ית' שימציאם ויבראם לזה ואם מפני שנבראו בעבור שנברא האדם הנה עקר מה שנבראו לא היה לצרכם כי אם לכבודו לבדו בראם ולתפארתו ורוממותי יצרם אף עשאם. משל למלך היוצא לצוד ציד חיה או עוף ויצאו עמו שריו וגדוליו כי לא להיותם במעל' פחות' מהציד יצאו כמו שהוא הענין בכלבים ובכלי הנשק רק להרבות ביקרו של מלך כי לו יאתה. והנה באמת המעריך מדרגתם לא יערכנ' עם הנשר והפרס גם הארי והדוב הנצודים אבל יערכנ' עם המלך אדוניהם והוא דבר מבואר אצלי בשכל. סוף דבר שאין טענתם טענה להמעיט צורת האדם ולהבזות צלמו כמו שחשבו ראשוני הפילוסופים והנמשכים אחריהם מבני תורתנו ושם אצל הנה אנכי שולח מלאך שער מ"ז יתבאר עוד זה ב"ה.