עקידת יצחק · פרק מ״ו, ט״ז

ולפי שהפתוי אל הזנות ומעשי הכשוף הם קרובים מאוד כמו שאמר הכתוב (מלכים ב ט׳:כ״ב) עד זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים סמך מכשפה לא תחיה ולא אמר תומת כדי להחמיר עליה על כל רגע שיניחוה בחיים כי הכשוף הוא ודאי מסעיפי עכ"ום כמו שכתב הרב המורה פרק ל"ו חלק שלישי והכתוב פירשו (מיכה ה׳:י״ב) והכרתי כשפים מידך וגו'. והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך. ואין ספק שמעשי עכ"ום יכללו כל הפעולות הרעות והמגונות המעוררות רוח הטומאה אשר הורגלו בהם עכו"ם אשר ישבו בארצנו מלפנים כמי שאמר הכתוב (ויקרא י״ח:כ״ד) כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם. ובכלל המעשים שזכר (שם) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה ובכל בהמה לא תתן שכבתך. כי בכל אלה הורגלו בטומאתם לצורך מלאכתם וכמו שזכר הרב המורה מהמצבים הרעים והמגונים שהיו משימים עצמם הם ונשותיהם בפעולותיהם. והוא מה שעוררו אליו חז"ל (סנהדרין ק"ה:) כשדרשו על ההסכן הסכנתי כי בלעם היה עושה עם אתונו מעשה אישות כי הכל נכנס במלאכת הכשוף והקסם. (יד) ולזה סמך כל שוכב עם בהמה מות יומת ואחריו זובח לאלדים יחרם בלתי לה' לבדו. והכוונה זובח לאלדים הנעבדים במעשים מגואלים כאלו יוחרם וינודה מכלל האדם כמו שהפעולות ההנה המה מאוסות ומרוחקות בטבעם וגם היטב אין אותם ולכן אין לעבוד רק לה' לבדו כי הוא טהור ומשרתיו טהורים ובעבודה טהורה הוא חפץ ובמעשים הטובים ומדות החסד והרחמים להיטיב לכל ולעשות משפט גר יתום ואלמנה ומזהיר על אונאתם כי הם חלקו והנוגע בהם כנוגע בבבת עינו כמו שידעת כי גרים הייתם בארץ מצרים וכאשר צר לכם וצעקתם אלי הוצאתי אתכם מתוכם בעשות בהם משפטי נקמות. וכן אעשה לכל המענה אלמנה ויתום כאשר יצעק אלי עד שאשוה הנצעק לצועק. ולא לבד בהמנע עשות עול וחמס לאומללים ארצה תהיו כמוני. כי גם בהיטיבכם קצת לקצת כאשר אני עושה, ומזה תתחייבו להועיל מממונכם לנצרכים ולהלוותם בלי נשך ותרבית ובהשבת העבוט לעני אשר היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו ומי שלא יעשה זה יחשב כאלו גזלת העני בביתו וכמ"ש הנביא (מיכה ג׳:ג׳) ועורם מעליהם הפשיטו. זהו והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. (טו) ומאמר אם כסף תלוה את עמי וגי' דוקא הוא לפי פשוטו כי המצוה מן המובחר בזה הענין היא לתת לנצרך דרך מתנה וכמ"ש (ויקרא כ״ה:ל״ה) ומטה ידו עמך והחזקת בו וגו' (דברים ט״ו:י׳) נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו ונאמר (שם) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' ולא תתן לו פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו כי פירש ענין פתיחת היד שזכר ואמר שאם לא ירצה ליקבל במתנה שיתתנו לשם הלואה ואחר כן יגמור בעדו המתנה כמו שמוזכר לחז"ל (כתובות ט"ז:) ועוד אמרו (שם) אפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. ולזה אמר בכאן אם לא נדבך לבך לתת לעני במתנה אבל תרצה להועילהו דרך הלואה לא תהיה לו כנושה כי אז יהיה הרע במיעוטו ואין צ"ל שלא תשימון עליו נשך כי אם הקרן הוא חסר איך יפרע קרן ורבית. ולפי מה שהזהירו חז"ל על זה הענין (ב"מ ע"ה.) שצריך המלוה שלא לבייש הלוה ולא לנגוש אותו בשום צד הנה באמת קרוב הדבר לחזור אל המתנה והוא פי' נכון מאד. ולא ידעתי למה אמרו (מכלתא ס"פ יתרו) כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה וזה אחד מהם כי הנכון שיהיה רשות בכלם ולא עוד אלא צד חובה שלא לעשות וכן אם חבול תחבול וגו' כבוא השמש וגו' אלהים לא תקלל כלפי מ"ש זובח לאלהים יחרם אמר וכבר יש אלדים שופטים בארץ שאתם חייבי' בכבודם ואם האנשים האלהיים המלמדים תורה ומשפט לכל ישראל והנשיא אשר והיה בראשם כי תחת אלהים הם להנהיגם ולנהלם בדרך ישרה והוא ית' חלק מכבודו ליריאיו וגם הותר לעבוד עבודתם בהבאת הבכורים והתרומות והפרשת הבכורות ושאר מתנות כהונה ולויה. וסוף דבר בכל אלה הענינים אנשי קדש תהיו לי מסולאים במעשים מפוארים ומרוחקים מהמגונים והמאוסים עד שאפילו במאכלכם תתרחקו מהם כי בשר בשדה טרפה לא תאכלו כאשר הם אוכלים כי יצודו ציד חיה או עוף על יד הכלבים אבל אתם לכלב תשליכון אותו לעיניהם ודי חרפה וכלימה עליה שישוו להם. ואחר שהזהיר על כבוד הדיינים והנשיא דבר עם כל אחד מהם לפי מלאכתו ואמר (שבועות ל"א.) לא תשא שמע שוא בדבר המשפט והוא שמוע דברי בעל דין שלא בפני חברו לפי שבזה תשית ידך עם מי שהוא רשע להיות עד חמס ותשוה אליו וזה כי כמו שיצא משפט מעוקל לסבת הרשע ההוא אשר יהיה עד חמס כן יחוייב עוות הדין מצד קבלת דברי האחד יותר מדברי חבירו. עוד הזהיר אותו לא תהיה אחרי רבים כשתדע שהם מכוונים לרעות ולא תסמוך עליהם כי עתיד ליתן את הדין על כלם ולא תטעון במענה פיך על ריב לנטות מדרך הישר בטענות כוזבות ואם יהיה דקות וחדות. ובמה שסופק עליך העצה הנכונה אחרי רבים להטות: ודל אע"פ שהזהרתיך עליו לא תהדר אותו בריבו כי הכל שוין בדין: ואף כי מנעתי ממך הדור הדל בדין. כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבם לו ולא תאמר דיינא אנא גברא רבא אנא איך אשא פני איש. ולא עוד אלא שמא תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו חלילה עזוב תעזוב עמו לפרוק משאו מעליו משום צער בעלי חיים ולא תמנע עצמך בכל מה שתעש' אותו בשלך מפני כבודך ואם הדיינים כך ק"ו לאחרים. (טו) וטעם הזכיר אלו המצות באויב ושונא אינו ללמוד ק"ו לאוהב רק לומר שאלו קודמין עד שהאוהב בפריקה והשונא בטעינה השונא קודם אעפ"י שהפריק' קודמת באוהבים משום צער בעלי חיים (שם ל"ב:). וכל זה להכניע היצר ולשבר כח האיבה כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ומפני זה נזכרה פריקה בשונא וטעינה באוהב כמו שנאמר במשנה תורה (דברים כ״ב:ד׳) לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו כי אם בשעת פריקה היו שונאים כשיבואו לטעון כבר ישליו זה לזה ויהיו אחים ורעים: ואחר שהזהיר על אלו העניינים הנמשכים זה מזה חזר לדבר המשפט ואמר לא תטה משפט אביונך בריבו והוא הפך ודל לא תהדר בריבו כי הקצוות שתיהן רעות. ואמר מדבר שקר תרחק על התרשלות החקירות והבדיקות שהיא תהיה סבת הריגת נקי וצדיק ולא תאמר אעשה מה שיבא לידי ואם הוא צדיק בדינו מן השמים יסייעוהו כי לא אצדיק רשע שאפשר שהוא חייב ממקום אחר והוא רשע בעונו ימות ואת דמו מידך אבקש: ושחד לא תקח. אפי' לשפוט צדק שאם לשפוט עול אין שם עורון: וגר לא תלחץ בדבר המשפט אפי' באותן נגישות שיש לעשותן לישראל רק התנהגו עמו לאט ונחת לפי שנפש הגר מצרה עליו להיותו בארץ נכריה וכסבור שכל לחיצה ונגישה שיעשה לו הוא לסבות הגרות. ואיך לא. ואתם ידעתם את נפש הגר כי גר הייתם במצרים ועם שירדתם שם בשבעים נפש גם עושר ונכסים וכבוד הרעו לכם בעבור גרותיכם כמ"ש (שם כ"ו) ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב וירעו אותנו המצרים ויענונו. ולהמשך אל רחמנות הגרים והטבת האומללים אמר ושש שנים תזרע את ארצך משום והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם וגו'. משום ורחמיו על כל מעשיו (תהילים קמ״ה:ט׳). ועל זה הענין זכר ששת ימים תעשה מעשיך משום למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר: והנה אחר שסיים כל המצות שנמשכו זו אחר זו מאומרו זובח לאלהים יחרם בבחינת היותם אלילים אלמים אשר לא ייטיבו לעובדיהם ולא ישגיחו עליהם כלל כל שכן לעניים האומללים. חזר עכשיו לעקר הכתוב ההוא בשני חלקיו. (יו) ועל החלק הראשון אמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו זובח לאלהים יחרם כי במאמר ההוא יכלול מניעת כל מיני העבודות ולא עוד אלא כי שם אלהים לא תזכירו ולא ישמע על פיך לשום אלהות ואדנות כלל. ועל החלק השני והוא בלתי לי"י לבדו אמר שלש פעמים בשנה וגו' כלומר לי נאה לעבוד תחת רוב הטובות שקבלתם ושאתם מקבלים ממני אם מיוחדות ואם משותפות. ועל המין מהמיוחדות אמר את חג המצות תשמור וגו' כי בו יצאת ממצרים לכן לא יראו פני ריקם. ועל המין מהמשותפות אמר וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע וחג האסיף באספך את מעשיך מן השדה. כי על שלש אלה ראוי שיראה כל זכורך אל פני האדון ה' בשלמי תודות וחגיגות כי על דרכן של בני אדם בזמנים ההם אשר בם יגיעום הטובות המשותפות כמו שכתב החכם פ"ט מאמר ח' מספר המדות אמר והעושים הזבחים באלו הקבוצים הם נותנים כבוד לאלהיהם ודורשים לעצמם מנוחה ועונג כי הזבחים הקדומים וההקהלות יראה שהיו נעשים אחר אסיפת התבואות לתת המעשרות ועוד כי בימים האלה יהיו בטלים עד כאן. הנה הם נותנין כבוד למי שמתדמין שיועיל להם בהטבתם כ"ש אתם שתתחייבו להודות ולהלל לאשר עשה את כל הגדולות והנוראות עמכם ועם כל העולם בכלל. ולפי שהחוב המוטל על הטובות המיוחדות הוא גדול ממה שיחוייב על המשותפות חזר לא תזבח על חמץ דם זבחי וגו'. כי הוא קרבן מיוחד אל הפסח הנעשה בעבורם ומזה הטעם ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך להודות לפניו שהכל מושפע מאתו כמו שיתבאר בפרשת בכורים. ועם זה לא תעשו ככפויי טובה. (יז) ושם לזה משל נאות מאד במה שסמך לו לא תבשל גדי בחלב אמו כלומר שהגדי שהוא בועט באמו המניקה אותו ראוי לבשלו בחלבה וכן כל מי שאינו מחזיק טובה על השגחת הש"י ושומו עינו עליו לטובה ראוי שישגיח עליו לרעה. וזה בעיני פירוש נאות בכאן ובפרשת כי תשא שנשנו הדברים האלה בעצמן אחר מחילת עון העגל. וקרוב לזה אחז"ל (ילקוט פ' ראה רמז תתצ"ב) אמר הק"בה אל תגרמו לי לבשל גדיין של תבואה בעודם שהך במעי אמותיהן וכו'. ועל דרך הפשט אלו השנים הם למשל הזה הנזכר ואותו שבפרשת ראה אנכי שנאמר באיסורי מאכלות שנאמר לא תאכלו כל נבלה וגו' כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו הוא נאמר לאיסור בעצמו. וחז"ל אמרו (חולין קט"ו:) אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. ועקר טעמא יראה משום מדת אכזריות כעין אותו ואת בנו או שלוח הקן אלא שנתפשט האיסור בכל ענין שיהא בשר בחלב וזה מה שרצינו אליו בזה החלק: