עקידת יצחק · פרק מ״ו, ט״ו

וכאשר השלים סדר כל הנזיקים הבלתי רצוניים הבאים מן האדם לאדם הזכיר הנזק הבא לאדם מממון חבירו שהוא היותר חמור מהנזקים המסובבים מהממון ואמר. וכי יגח שור את איש או את אשה וגו' וגם כי החובל חייב מיתה במקצת הראשונים בין שיהיה השור או בעליו כשיהיה נגחן. אלא שהרשתה הדת לקבל ממנו כופר נפש שאמרנו למעלה במאמר ונתת נפש תחת נפש. ואם עבד יגח השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן וגו'. כבר כתבנו בדברי השער טעם קנס העבד בשלשים לא יוסיף ולא יגרע. (ט) וזה כי הוא מחירו הראוי לפי סתם העבדים וכאשר ישוה יותר הוא גורם והגורם בנזקין פטור והנה בזה השלים כל נזקי האדם שיש בהם צד מיתה או תשלומין: ומעתה התחיל בארבעה אבות נזיקין הבאים מהאדם או מממונו אל ממון חבירו והתחיל בבור ואמר וכי יפתח איש בור וגו' ונפל שמה שור או חמור. ואמרו ז"ל (ב"ק נ"ג:) שור ולא אדם חמור ולא כלים כי האדם ראוי שישמר לעצמו והכלים אין דרכן בכך וחייב לעושה התקלה ברשות הרבים שישלם כל הנזק שיוזק שם הרגיל לינזק כשור או חמור. ואחר זה סדר דיני השור ואמר (שם ל"ד.) שהתם משלם חצי נזק ויהיה הפסד הנזק שוה למזיק ולניזק כאילו שניהם פשעו בשוה בשמירת נכסיהם אמנם כשהוחזק נגחן ישלם נזק שלם. (י) והנה כלפי מה שאמר למעלה בשור שהמית אדם בתם סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובמועד השור יסקל וגם בעליו יומת אמר עכשו או נודע כי שור נגח הוא שירצה הן שיהיה השור תם או שיהי' מועד דינם שוה לשלא יהיה שם אלא תשלומי נזק לזה חציו ולזה כלו לא סקילת השור ואין צ"ל מיתת הבעלים: ואחר שסדר שנים אלה אשר יש בשניהם מיתת הניזק כמו שנזכר בכל אחד מהם זכר דיני המבעה כמאן דאמר (שם ג':) מבעה זה אדם שאמר (ישעיהו כ״א:י״ב) אם תבעיון בעיו ואמר כי יגנוב איש שור או שה וגו'. כי עקר זה הדין לא בא במיתת הניזק רק על הגניבה לבדה שאם המצא תמצא בידו הגניבה חיים שנים ישלם ובזה יובדל הגנב מהמזיק כי המזיק ע"י שורו או בורו לא כיוון להזיק ולחסר ממון חבירו ולזה די שישלם חצי נזק או נזק שלם. אמנם הגנב כבר גמר בלבו לחסר ממון חבירו וכאשר זמם ראוי לעשות לו והוא שיחסרו ממנו כשיעורו וזה לא יתכן כי אם בתשלומי כפל. (יא) אמנם כשלא תמצא הגניבה בידו אבל כבר נתיאש מהשיבה לבעליה וטבחו או מכרו ראוי לידון בו לפי רוב המעשה וזה כי בכל מעשה ומעשה כבר הוא מתייאש מהשבתה ובכל פעם גומר הגנבה וכופלה עד שכבר יחשב על האדם בעוברו על עבירה אחת עון כמה עבירות. וזה הענין יתבאר יפה ממה שנאמר במעש' עכן חטא ישראל וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם (יהושע ז׳:י״א). והלא גנבה אחת היתה ואיש אחד הוא הגנב ומאי כולי האי אלא שאמר כן לפי רוב המעשים אשר עשה בה. ולברר זה הדבר לעיני הכל אמר לו יהושע בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני כי רצה שיודיע שדברי השם אשר באו על זה השיעור מההפלגה לא באו לריק והוא עצמו מה שהודה בפיו באומרו אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי כלומר כולהו איתנהו וביאר הדבר ואמר וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד ואחמדם ואקחם והנם טמונים בארץ בתוך האהל והכסף תחתיה. (שם) ביאר כי הגנבות היו רבות ושכל אחת מהן גנבה הרבה פעמים. אחת במה שראם. שנית במה שחמדם. שלישית במה שלקחם רביעית במה שטמנם. חמישית במה שכיוון להטמין הכסף בחפירה שחפר תחת אות' שהטמין האדרת וכל זה הוא התחזקות החטא וכפילתו. והנה לברר אמתת זה לעיני הכל נאמר וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה והנה טמונה באהלו והכסף תחתיה (שם) כלומר לא נפל דבר מכל אשר דברו ה'. ועתה כמו כן אחר שגנב השור מבית בעליו ונתחייב בתשלומי כפל כמו שאמרנו עדיין היה בידו להשיבו לבעליו. אמנם כשקשרו ועקדו לטבחו כבר גנבו פעם שנית וכשהרביצו פעם שלישית וכששחטו פעם רביעית כי כל מעשה מאלו הוא מעשה חשוב. וכן אצל המכירה כי בחזרתו אחר הקונה אותו הוא מעשה אחד. והפשרה במחירו הרי מעשה שני. והמסירה לקונה הרי שלישי. והנה ג' פעמים על הכפל הרי חמשה. אמנם בשה היו תשלומי ארבעה לפי שנוח לו למצוא קונים ויחשבו הפשרה והמסירה לבד. וכן בטביחה ההגבהה וההרבצה יחשבו לאחת והשחיטה לשנית והוא טעם מעולה מאד בעיני מסכים אל טבע המעשה והזמנתו אליו וכל זה מאמתות הצדק האלדי כמו שכתבנו ראשונה. והנה הרב המורה ז"ל כתב פרק מ"ה ח"ג כי זה הקנס גם חלופו בשור ושה היה לפי רוב מציאות אלו העניינים. אמנם מה שכתבתי נראה בעיני לפי ענינו של עכן והנה מה שייחס המעשה ההוא לכל ישראל בארתיו בפרשת השטים שער פ"ג ב"ה. אם במחתרת ימצא הגנב וגו'. גם בענין הזה יעניש כפי מה שהכין עצמו אל המעשה לא כאשר עשה כענין בעדים זוממים ולזה היתר דמו אצל בעל הבית המוצא אותו שם כשיוכר מענינו שבא ג"כ על עסקי נפשות. אבל אם זרחה השמש על ענינו שלא בא אלא על עסקי ממון כאב אצל הבן וכיוצא אז אין לו עונש אחר רק כי שלם ישלם אם גמר המעשה ואם אין לו ונמכר בגניבתו ובא בקבלה (קידושין י"ח.) בגנבתו הוא נמכר אבל אינו נמכר בתשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כי מכירתו מיסרתו: ואח"כ פירש נזקי ממון שאין בו רוח חיים ע"י ממון שיש בו רוח חיים ואמר כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה וגו'. וזהו מבעה ג"כ על דעת מי שאמר (ב"ק ג':) מבעה זה השן דכתיב (עובדי') נבעו מצפוניו וזה האיש אשר לא חס על מיטב שדה של חבירו בשלחו בהמותיו ללכת אל אשר יזדמן מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם: ואח"כ סדר הנזק הבא מממון לממון שאין בשום אחד מהם רוח חיים ואמר. כי תצא אש וגו'. והוא ההבער ובזה נשלמו אבות נזיקין אשר כלן תחלתן וסופן הם בלתי רצוניים. ומעתה יסדר המין אשר ההתחלה בהם היא רצונית ובזה יכלול כל דיני כל ארבעה שומרים והתחיל. כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וכיוצא מהדברים שאדם עשוי לשמרו חנם וגונב דבר מהם מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים לבעלים כאלו גנבוהו מאתו. (יב) ואם לא ימצא הגנב יהיה אז על הנפקד לישבע למפקיד בב"ד אם לא שלת ידו בכלים ההם להשתמש בהם שאם שלח ידו בפקדון להשתמש בו בלא רשות בעליו כבר קנאו לאונסיו ומשם ואילך אם נגנב נגנב לעצמם. אמנם אם לא נגנב כמו שהונח אלא שהנפקד כחש בעמיתו ופשע לכפור בפקדון אז יהיה הדין על כל דבר פשע אשר בזה בין שיהי' על שור על חמור על שה וגו' אשר יודה הנפקד או שיתברר בעדים כי הוא זה אשר נפקד אתו כמ"ש המפקיד וכבר נשבע שנגנב ממנו אשר ירשיעון אותו אלדים בדינו ישלם שנים לרעהו. שמי שטען טענת גנב ונשבע עליו ונמצא שקרן הרי הוא כגנב (ב"ק ק"ח:) אמנם אם גונב מביתו או נאבד מבלי פשיעתו הוא פטור כיון שלא קבל שכר על שמירתו: וכי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה שאין מדרכן לשמור אותן אלא בשכר אז אינו פטור בגנבה ואבדה כראשון, אמנם הוא חייב באונסין בהם וכמו שאמר ואם גנב יגנב מעמו ישלם לבעליו שעל שמירה מכיוצא באלו האונסין נטל שכר. אבל אם מת או נשבר או נשבה שהם אונסים גדולים שאין השומר יכול לעמוד כנגדם ואין רואה שידע שהיה לפשיעות הנפקד השומר נאמן בשבועתו אם לא שלח ידו במלאכת רעהו באופן שתסבב ממנו המיתה או השבירה או השבי ולקח בעליו ממנו שבועה זו בפרעון פקדונו ולא ישלם הנפקד אבל אם טרוף יטרף ע"י חיה רעה אונס מפורסם הוא ואם יביא ראיות הטרפה אין צריך שבועה זו ולא ישלם: וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת שלא מחמת אותה מלאכה שהושאל עליה בעליו אין עמו (יג) ירצה אחר שהמשאיל אינו משותף עם השואל בתועלת השאלה כמו שהיה הענין בשומר שכר שלם ישלם אפי' האונסין וז"ש (ב"מ צ"ד:) שכל הנאה שלו. ואם בעליו עמו במלאכתו בשעת שאלה לא ישלם שמסתמא ויתר אצלו אונס השאלה כמו שהוא מוותר אצלו שרותו אם לתקות שום תגמול מהעתיד או העבר והרי שניהם נהנין ואפי' אם היה שכיר עמו יהי' כאלו הכל בא בשכרו ודינו כשוכר ממנו הדבר הנשאל והשוכר פטור בכיוצא והוא השומר הרביעי: ולפי שכל מיני הנזיקין האלו היו תחלתן ברצון וסופן באונס וכמו שאמרנו. סמך אליהם. וכי יפתה איש בתולה וגו'. לפי הדמותן בפנין שעם שתתפתה וחתרצה הנערה בתחלה לסוף תשיג נזק גדול וגנאי מפורסם יותר מהאנוסה אם מפאת המפתה ואם מפאת עצמה. אם מצדו שהרי האונס לא אנס רק הגוף לבד והמפתה גם הרצון והדעת ולזה הוא נזק יותר גדול בעיני מנזק האונס שפגם החלק היותר משובח שבה. ואם מצדה שהיא קבלה בפתוי דופי עצום מהאונס. וזה מה שיראה מפשט הכתוב שהחמירה עליו התורה באומרה ואם מאן ימאן אביה לתתה לו וגומר מה שלא כתב כן באונס אלא ולו תהיה לאשה לא יוכל שלחה כל ימיו (דברים כ״ב:י״ט). אלא שלפי הדין אמרו שגם כן הוא תלוי ברצון האב כדי שלא יהא חוטא נשכר (כתובות ל"ט:):