עקידת יצחק · פרק מ״ד, ט׳

והנה מכל זה המאמר יראה שהגזירה עצמה במקומה עומדת ועדין השמים שמים לה' ולא בטלה לגבי גדול וקטן להיות להם מהלכים רק למטה מעשרה שהוא גבול העליונים בלי ספק. אמנם כשיובן ענין השתוף התוריי הכלל שאמרנו עם מה שראוי שיצורף אליו ממנו בהכרח יתבאר הכל יפה. והוא כי ממאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותינו נתבאר שער מ' כי בשתוף הזה נברא העול' בלי ספק והוא מה שאמרו שאז נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים שכבר ביארנו שגדר האדם ההוא היה חי מדבר דבור אלהי אלא שקפץ עליו חטאו של אדם והפרידו והבדילו ונמשך ההבדל וההפרדה כל הדורות ההם שסלקו השכינה אל הז' רקיעים. ועל אלו הדורות כולן נאמר בזה המאמר בתחלה כשברא הק"בה את עולמו אמר השמים שמים לה' וגו' כלומר סמוך לבריאת עולמו כי מיד חטא אדם הראשון וכן ממש פירוש בראשית ברא אלהים וגו' והארץ היתה תהו ובהו וגו' כפי המפרשים שפירשו (רש"י שם) בתחלת בריאת שמים וארץ. והארץ היתה תהו וגו'. ומשלם יעיד על זה עדות ברורה שהרי בני רומי ובני סוריא מצד עצמם איפשר היה להם עלות ורדת אלו לאלו אלא מפני הגזרה שגזרה עליהם וכן אלו הנמצאים היה בטבעם זה השתוף מתחלת בריאתם רק שנסתלק מפני הגזרה עד שבא אברהם אבינו והתחיל לבטל אותה והוחל השתוף והמשיכוהו שבעה האבות להיות מקבילים אל הדורות שסלקו אותו בעיניהם כמו שפרשנו הענין יפה בשער ל"ד הנזכר. אמנם לא נתפשט השתוף ההוא דרך כלל בזרעם עד שבא משה רבן של נביאים והמשיכו המשך כללי לא היחידים לבד כי גם כל העם הזה יעלו בשתוף ההוא ולזה לא למדו ממאמר ומשה עלה אל האלהים כי אל השתוף הכולל הם מכוונים לא אל הפרטי שהפרטי כבר התחילוהו האבות הראשונים אבל אמר שבזכות משה שעלה אל האלהים להמשיך זה השתוף היה מה שהיה שנעשה כמין שושבין אל זה הזווג הנכבד שהיא נתינת התורה שעליו אמרו במשל כשרצה המלך לישא אשה מן סוריא כי כן קבלו ישראל עליהם היום ההוא לאהבה את ה' וללכת בכל דרכיו ולדבקה בו כמו שהכלה מקבלת עליה עבודת החתן ואהבתו וייחודו ולזה אמר ואני ארד תחלה כי אי אפשר בענין אחר. וזה כי אחר שנתינת התורה מחויבת להמציא השתוף הזה שהיא במדרג' השמן הטהור הנזכר חוייב שתקדם ירידתו להר ואח"כ המה יעלו אליו ולזה אמר ואל משה אמר עלה אל י"י אתה ואהרן נדב ואביהו וע' איש מזקני ישראל כלומר רבים עתה עם י"י אלה שיוכלו לעלו' איש איש לפי מעלתו ומדרגתו להיות להם מהלכי' בין העומדים הקיימים כנזכר לפי שכבר נתבטלה הגזרה והדת נתנה לחזור הדבר אל הכוונה הראשונה לעלות תחתונים ולרדת עליונים באותו סולם שראה יעקב אבינו במראה נבואתו שאמר (בראשית כ"ח) והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ומה נפלא מאמרם ז"ל שם (ב"ר פ' ס"ח) והנה סלם זה סיני בגמטרי' וכבר זכרנו שמץ מנהו שם בשער כ"ה: