עקידת יצחק · פרק מ״ד, ח׳

ועתה ראה כי כל זה הענין בדמותו בצביונו ובקומתו הוא שכוונוהו חז"ל במאמר ההוא שזכרנו בתחלה כאשר נשים אליו לב מג' דיוקים. האחד אומרו בתחלה כשברא הק"בה את עולמו אמר השמים שמים לי"י וגו' והלא הפך זה אמרו ודאי במקום אחר (תנחומא פ' נשא) בשעה שברא הק"בה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כשם שיש לו בעליונים וכו' וכבר פירשנוהו בתחלת הספר שער ל"ד. והשני מאומרו ואני ארד תחלה דכתיב וירד ה' על הר סיני ואח"כ ואל משה אמר עלה אל ה' והלא תחלה נאמר בפרש' ומשה עלה אל האלהים ואח"כ וירד ה' על הר סיני. והשלישי כבד משניהם שהרי אמרו חכמינו בגמרא (סוכה ה') תניא רבי יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ומעולם לא עלו משה ואליהו למרום שנא' השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. ולא ירדה שכינה למטה והא כתיב וירד ה' על סיני למעלה מעשרה. והכתוב (זכרי' י"ד) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים למעלה מעשרה. משה ואליהו לא עלו למרום והכתיב ומשה עלה אל האלהים למטה מעשרה. והכתיב (מ"ב ב') ויעל אליהו בסערה השמים למטה מעשרה. והכתיב (איוב כ"ו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר ר' תנחום שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו אישתרביב ליה כסא ונקיט ליה: