עקידת יצחק · פרק ל״ט, ט״ז

ובמדרש (ש"ר פרש' כ"א) ואתה הרם את מטך וגו' א"ר שמעון משל לבעל הזמורה שהיה מהלך בארץ והזמורה בידו אמרו לולי הזמורה לא היה מתכבד שמע המלך וא"ל העבר הזמורה ממך וצא לחוץ וכל מי שאינו שואל בשלומך נוטלין את ראשו כך אמרו מצרי' משה לא היה יכול לעשות אלא במטה בו הביא את כל המכות וכיון שבאו מצרים לים וישראל עומדין אמר הק"בה ואתה הרם את מטך שלא יאמרו לולי המטה לא היה יכול לקרוע את הים הרי שהסכימו ממש אל פירוש הפסוק וקרוב אל הענין: ויולך י"י את הים ברוח קדים עזה. גם זאת מאת י"י צבאות יצאה כדי שיחשבו שרוח הקדים הקשה הזאת היא המחרבת ים כנוהג שבעולם ושהענין יהיה שוה להם ולזה נתחזק לבם לרדוף אחריהם כמו שיתבאר עוד בפירוש השירה: ויהי באשמורת הבקר וגו'. אחר שרדפום שתי האשמורות ונכנסו שיעור גדול בתוך הים הוציא השם חמת עמוד האש מנרתקה ולהט אותה ויהמם כי לא ידעו מה הוא מפני הענן העומד בפניהם והגיע צערם לשיעור שאע"פ שסרו אופני מרכבותיהם והיו מתנהגים בכבדות גדולה אמר אנוסה מפני ישראל כי עכשו אנו מודים הודאה גמורה כי הוא היה הנלחם להם במצרי'. ובעודם נסים מפניהם אל שפת הים נטה משה את ידו והנה כל מי הים אשר עברו בתוכם שני שלישי הלילה הרודפים אחריהם חזרו לאיתנם ונמצאו שהמים והמצרי' באים אלו לקראת אלו. (ט) וזהו ומצרים נסים לקראתו וינער אותם בחוזק המים השבים בשטף אף ננערו עד לב הים ויכסו את הרכב וגו' וגם העת ההיא היו ישראל ביבש' בתוך הים והמים להם חומה וגו'. ויושע י"י ביום ההוא את ישראל וגו' לפי שאז היה גמר הענין וכאלו חזרו ונמסרו בידם אמר שהיום ההוא היה עקר הישועה: וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדולה וגו' וייראו העם את י"י ויאמינו וגו' כי לא נהיתה ולא נראתה להם יד גדולה כזאת שעמדו שתי כתות במצב א' ובענין א' בתוך נבכי הים ורואין את שונאיהם מתים על פני המים והם יוצאים חיים ונושעים אשר כלל בזה כמה פלאים גדולים ועצומים מעניינים פרטיים אלקיים אשר לראותם ופרסומם וההתבונן בם בינה נקבעה השירה הזאת המעולה אשר לפנינו אשר כבר הגיע שעה להשתדל בביאורה אמנם ראיתי לפתוח לה שער בפני עצמה כי כן יאות לה לפי טבע מעלתה וזה מה שרצינו אליו בזה החלק: