עקידת יצחק · פרק ל״ז, ז׳

דרש בן עזאי מאי דכתיב (בראשית א') ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה ואת הככבים אמרה ירח לפני הקב"ה רבונו של עולם איפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחת אמר לה הקב"ה לכי ומיעטי את עצמיך. אמרה לפניו רבונו של עולם בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון אלך ואמעיט את עצמי. אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. אמרה לפניו שרגא בטיהרא מאי מהניא. אמר לה לימנו בך ישראל ימים ושנים. ימים בדידה נמי מימנו מנו דכתיב והיו לאותות ולמועדים לימים ושנים (שם). אמר לה זיל ליתקרו צדיקים על שמך יעקב כי קטון הוא (עמוס ז') ודוד הוא הקטן (ש"א י"ז). לא הוה מתיתבא דעתיה אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר ראש חדש שנא' בו, חטאת לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא עלי לכפרה על שמיעטתי את הירח: והוא כי הנה זה החכם שם במאמר הזה פקפוק מציאות ההזדמן וחקירתו ילקח לנושא החקירה הזאת הקטנת הלבנה רצוני היותה משונה מכל שאר הכוכבים לבלתי היות לה אור מעצמה: אם היה זה בכוונת מכוין אשר כיון לתכלית או תכליות מה כמו שיאות למעשה הגדול ההוא כמו שנתבאר מדברי החוקר והושלם על פי התורה כנזכר. או אם היה זה מההזדמן כמו שחשב אפיקורוס וסיעתו. ויהיה מה שיחקר בזה החלק נאמר על הכל. והנה הוא סדר כל הפקפוקי' אשר יעלו על לב בזה ותשובתם במשל נכבד כאלו הלבנה עצמה היתה תחלת זאת החקירה והיא אשר שאלה אם היה אפשר או יתכן שיהיו כל הנמצאות העליונות משתמשי' בכתר אחד עד שלא יהיה יתרון ומעלה לזה על זה אלא שכלם יפלו תחת ההזדמן ומקרה אחד לכל וא"כ לא תתרעם מקטנותם כי מקרה הוא היה לה. או אם נתחייב לומר שכל מה שנמצא הנה היה בכוונה עצומה מיוחדת לתכלית מהתכליות וא"כ תשוב תתפלא בה למה נעשה זה הענין מקטנותה. והנה באה התשובה נכונה לכי ומעטי את עצמיך כלומר שכן משפטה כמו שגזרה בחלוקה השנית כי הוא ית' אשר צוה לה לכי ומעטי את עצמיך בענין זה האור לתכלית או תכליות גדולים וחלילה שיהיה שם דבר בקרי ובהזדמן. והנה אחר שהניחו לפניה לאמיתת זאת החלוקה חזרה ואמרה בשביל שאמרתי לפניך וגו' כלומר אחר שהודית לי בחלוקה ההוגנת והראויה, עתה יש לי לשאול למה היתה ההקטנה הזאת בעצמי יותר מבזולתי כי לא יספיק שתאמר שעשית בכוונה אלא שתבאר הכוונה המיוחדת ההיא באותו הדבר החלקי עצמו שאיפשר שיהיה כן. או שנאמר שהיה הכרחי המצא נמצא מה על זה האופן וקרה מקרה שהיה לה זה מזולתה והוא מגונה. לזה הושבה לכי ומשול ביום ובלילה כלומר לא היה אפשר שיקבל העולם תועלת זה הכוכב ביום ובלילה כמו שהוא צריך בהשקפה אל הדברים המושפעים מכחו כי אם כשיהיה על זה האופן והענין מבואר שאם היתה כאור השמש אי אפשר לה לשמש על האופק כי אם בהמשך היומם עכשיו היא משמשת קצת ביום וקצת בלילה. הוסיפה לפקפק שרגא בטיהרא מאי מהניא וזה כי מצא מקום מצד אומרו שהיא תמשול ביום כי הממשל' ההיא אינ' כלום אחר שאור השמש יקימנ' והוא יפירנ' ולאותו ענין כבר היה ראוי שיהא לה ממשלה גמור'. או שלא תשמש כלל. וחזר והשיב לימנו בך ישראל ימים ושנים ירצה כי יש בהקטנה זו תועלת נפלא אשר אליו יכוון והוא בשימנו במילואה וחסרונ' החדשים אשר בם ימנו שנות עולם וכמו שנתבאר מקדוש החדש אשר אי אפשר מציאותו בענין אחר. הוסיפה לקטרג באומרה ימים נמי בדידה וגו' לומר כי עקר מדת הימים בגוף החמה מימנו כי הוא העושה רושם יותר נרא' בזריחת הגלגל היומי ובשקיעתו וכבר אפשר שיעשה זאת ההקטנ' בו ויקובל ממנו התועלת שזכר מהחדוש ולמה נעשה בה. והיתה התשוב' יקראו צדיקים על שמך כלומר שכיון שצורך ההקטנה הוא גדול, מהראוי והנאות שלא תעשה רק בכוכב שהוא בכדור היותר קטן והיותר קרוב לכדור הארץ שאין ראוי להיות המשפיע למטה והמושפע למעלה ושכן יתכן לקבל המיעוט הזה מדרך המוסר כדרך הצדיקים המכירים את מקומם ומקטינים עצמם לפני נדיבים אשר ראו עיניהם. והנה אחר שנזכרו בחפוש הזה על דרך השאלה והתשובה ד' תועלות אשר לא ימצא החוקר זולתם אמר כי הם תשובות נכונות לכל חכם אשר ישרה נפשו בו. אמנם שעדין אצל המפקפקים ישאר בזה וכל כיוצא בו קצת גמגום פורה ראש מהדעות הנפסדות שכתבנו כי לזה אמר הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח כלומר סוף סוף אתם צריכין להביא כפרה מדי חדש בחדשו על מה שחטאתם עלי על ידי הרהורכם מצד מה שמיעטתי את הירח כי אנכי כיוונתי לטוב העולם ולתועלתו ואתם חשבתם עלי כזבים. ולישנא על דוקא כמה דאת אמר מאשר חטא על הנפש (במדבר ו׳:י״א). וזהו מאמר הכתוב, ושעיר עזים אחד לחטאת לה' על מה שחטאו לה'. והנה אם כן צריך שיהיו בקרבנות היום הזה מה שיהיו לרצון ולפיו' ולבקשת החסד והרחמים לפי ההשקפה הראשונה ומה שיהיה לכופר נפש ונקוי עון על זאת ההשקפה השנייה והוא עצמו מה שבארוהו מתקני התפלות באומרם. ראשי חדשים לעמך נתת וגו' בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון שעירי חטאת לכפר בעדם ופירוש זבחי רצון כמו שאמר זכרון לכלם יהיה ופירוש שעירי חטאת באומרו תשועת נפשם מיד שונא והשונא האמתי הוא שטן הוא יצר הרע המפקפק תמיד על אלו העניינים ומדיח את בעליו אחריהם. אמנם לעתיד בהמול לנו כל ערלות לבב והשונא הזה כרות יכרת, מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חדש נעלה עליו והוא הזבח אשר הוא מהענין הראשון. אמנם שעיר עזים לא יהיה עוד לחטאת לה' כי אם לרצון כי לא יהיו שם עוד הרהורי עבירה כלל כמו שיבא. ככה נראה בעיני שעולה יפה פירוש זה המאמר בכללו וחלקיו. מסכים למה שאנו בענינו מתועלת זאת המצוה הנפלאה: והנה הרב רבי אברהם אבן עזרא ז"ל כתב כי טעם הקיטרוג הזה נאמר על שעת ההקבלה שהמאורות כאלו הם עורכים קטטה זה לעומת זה בדוחק חצי הגלגל ביניהם ואז שניהם מלאים אורה וזיוה כאלו הירח מתנשא לומר אני אמלוך ומאותה שעה מיד בנטותה מהנכחיות ההוא התחיל לחסר אורה והרי הוא הקטנתה וצוה השם יתברך שיביאו קרבן ביום חסרון כל אורה ורמזו טעם לחטאת לה' בעבור שהשם ית' הוא הסבה הראשונה להמעיט אורה כי בראה מקבלת אור השמש ואין לה אור מעצמה וחתם ואמר והנה לא נפל דבר ארצה מקדמונינו ז"ל וזה תורף דבריו. ואני ראיתי שכן הוא כדבריו כי לא נפל דבר אחד מדבריהם כי אם הכל בכללו. אם מצד השאלות והתשובות הבאות במאמר כי כלם הם בטלים ודברים שאין להם שחר. ואם מצד לא נתחדש לו במאמר ההוא ענין וזה כל פריו שחסרון הירח הוא תכף למלואו מי לא ידע בזה. הנה לא נתחדש בו זולתי אומרו בלשון חידה וזה לא יתכן וגם שההקטנה ההיא אשר אמר אינה הקטנה לפי האמת רק לעינינו כי הנה היא תמיד במלואה כל חצייה הנכחי הרואה פני החמה כמו שאמרנו. וכמו שאמרו ז"ל מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה וכו' (ר"ה כ"ג.): ובמדרש מצאתי פתח פתוח לדרוש המאמר הזה על כנסת ישראל וזרעו של עשו אזכור אותו בקרוב בעזרת האל ומכל מקום כבר יראה שאיפשר שתהיה זאת כוונת ר' יצחק באומרו לא היה צריך להתחיל התורה כי אם מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה מצד שכבר תהיה לנו זאת המצות לעדה על שלא נפלו הנמצאות במקרה כי אם בכוונה עצומה כי זה היה עיקר מה שכיוון בזכרון מעשה בראשית בתחלתה: