עקידת יצחק · פרק ל״ה, י״א

ובמדרש (ש"ר פ' ז') הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר (איוב ל"ג). ג' פעמים ממתין הב"ה את האדם שאם עשה תשובה מוטב. ואם לאו הוא מגלגל עליו את הראשונות וכן אתה מוצא במשה כשאמר לי הק"בה לכה ואשלחך אל פרעה אמר תחלה והן לא יאמינו לי וכו'. ואח"כ בי אדני לא איש דברים וכו' אח"כ שלח נא ביד תשלח הרי ג' פעמים וכיון שלא חזר ואמר הן בני ישראל לא שמעו אלי וכו' נתיחד הדבור על אהרן שנא' וידבר ה' אל משה ואל אהרן. יראה שעשו הרושם מצירופו של אהרן אלא שבתחלה היה לו דרך כבוד יותר מבאחרונה ששתף עמו הדבור ואשר כתבנו הוא נכון: (טו) וילך משה וישב אל יתר חתנו יראה שמתחלה רצה משה להסתיר ענין השליחות מחותנו. ולזה אמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים והוא אמר לו לך לשלום משמע שפוטר אותו לבד אבל לא להוליך אשתו ובניו אבל אח"כ כשנאמר לו שם במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך והוא מה שהבטיחו תחלה כשאמר לו כי אהיה עמך וזה לך האות וגו' כאשר פירשנו, הנה אז גלה הדבר אל יתרו ואז הרשהו להוליך אשתו ובניו עמו: (טו) ויקח משה את אשתו וגו' לדעתי זה הי' עון אשר חטא ביד משה, עליו נאמ' ויפגשהו ה' ויבקש המיתו כי באמת היה לו למול את בנו בזמנו ולהניח אשתו ובניו אצל חתנו כי מה חפצו בביתו אחריו ושתצא אשתו עמו הנה נראה שהיתה חביבה עליו בראשיתו יותר מבאחריתו. ואחשוב שזהו דעת מי שאמר (נדרים ל"ב.) על שנתעסק במלון תחלה שהלשון הזה הוא כנוי לעסק אהבת הבית הכוללת חברת האשה והבני' כי לפי שהיה העסק ההוא בעצם וראשונה במחשבתו נסתתמ' ממנו חלוקת חלופיו כי הוא אמר (שם ל"א.) אם אמול ואצא הרי סכנה לילד אם אמול ואמתין עד שיבריא הרי עכוב בשליחות. והצד היותר נאות הינו נסתר מעיניו והוא למולו ולהניחו שם עם אמו. ואם היה הטוב והישר אחר כך להחזירם שם בדבר אהרן כ"ש שהיה לו להניח' מתחלה והוא מה שיורמז באומרו ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו שלא היה הפגע רק למה שהיה בדרך במלון הנז' אשר היה לו להניחו במדין ולא לעכב המצוה: ותקח צפורה צר ותכרת וכו'. כי היא מעצמה הבינה שעכוב המילה היה חטא בידו וכ"ש אם ראת' סימנים ע"י מלאך שרף או נחש כמ"ש ז"ל (שם ל"ב.): (טו) ותאמ' כי חתן דמי' אתה לי כשראתה בסכנת בעלה אמרה על בנה כבר נולדת לסימן דמים בביתי ולרעתי. אמנם כשראתה שרפתה ממנו הסכנה והצער אמרה חתן דמים למולות ירצה שנהפכו הדמים האלו לדמי ברית מילה ושמחה. וכל זה להודיע כי מתחלה ועד סוף לא ייחסה הדבר רק בדבר בנה: והנה הבן הזה הנולד לו אחר שנאמר לו כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך קרא אליעזר (שמות י״ח:ד׳) כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה כי מאותה שעה סמך לבו בה' ואין שטן ואין פגע רע ולא עוד אלא שהוא אות על הצלחת השליחות כמו שפירשנו ואין צורך שיבא תחלה למצרים כמו שכת' הרמב"ן ז"ל כי שם שם לו זה השם: ויאמר ה' אל אהרן וכו' גלה את אזנו שילך לקראתו כאשר ייעד לו. וכבר הסכי' בזה למה שכת' החוקר בפ' י"ג מהט' מהמדות שראוי למהר לקרו' האוהב ביום הטוב' כדי שימהר לשמוח עמו וכמו שאמר ראשונה וראך ושמח בלבו וספר כי באו משה ואהרן תחלה אצל זקני ישראל ודברו להם את כל דברי ה' ויעשו האותות לעיניהם ויאמן העם בדבר ה' כאשר אמרנו. ואחר באו משה ואהרן וכו'. ויאמר פרעה וכו' והוא דבר ה' אשר דבר כי גם כי ישאלו ממנו דבר קטון יענ' עזות. ועתה יגדל נא כח מדת הדין כנגדו: (טז) מי ה' אשר אשמע בקולו. ירצה מי ה' אשר אשמע בקולו מצד אלהותו וכ"ש לשלח את ישראל שהוא דבר גדול לעשותו בצווי שום אלוה אם הונח שימצא. ולזה לא ידעתי את ה' לשום צווי כלל וגם את ישראל לא אשלח במאמר שום אלוה. והנה בזה דבר ה' אם מצד המצוה ואם מצד הדבר אשר עליו באה המצו'. ובשער הבא אצל צורך עשר המכות ותועלתם תתבאר עוד כוונת זה הרשע במאמריו אלו. (טז) ויאמרו אלהי העברים וגו' הודיעו לו כי זה אשר נקרא עליהם הוא אלהי העברים אשר פרסם אותו אברהם העברי אבי יחסם. ושהן חייבים להזדקק אליו לעבוד עבודתו שמא יחרה אפו עלינו ויפגענו בדבר או בחרב. וכבר יגיעך בזה נזק והפסד העבדים יותר ממה שתפסיד בעבודת ימים מועטים. והם דברו דברים של טעם אבל לא נכנסו באזניו כי ראה רשע רע נגד פניו לאמר היום ישאל עבודת דרך שלשת ימים ומחר ישאל חדש ופעם אחר ישאלם לגמרי ולזה סגר עליהם וגם כי לא יאמין שיפגעם במיאונם שום פגע כלל: ויאמר אליהם וגו'. הנה בראות העם אתכם שאתם בטלים יפנו לבם גם הם אל הבטלה לכן אם אין אתם נושאים סבלות מצרים לכו לסבלותיכם אשר בבתיכם שבטלתכם מביאה אותם לידי שעמום: (יז) ויאמר פרעה הן רבים עתה וגו' אמר הרשע בלבו כמדבר עמהם הנה כשלא היו העם רבים על זה השיעור אמרנו הבה נתחכמה לו פן ירבה ושמנו עליהם שרי מסים למען ענותו בסבלותם. ועתה שכבר הם רבים והשבתם אותם מסבלותם. זה לא יתכן ובאמת מהיום ומעכשיו אכביד עליהם יותר ולזה (כ) ויצו ביום ההוא וגומר לא ראה הרשע ההוא להוסיף עליהם מתכונת הלבנים בפירוש כי ידע שלא יקבלו ויכרעו ויפולו תחת משאם אבל כיון להתעולל עליהם ברשע ובדברי אונאה כדי שיקבלו עליהם באין מבין. ואחר עבור זמן מה יבקשו מהם במקל ורצועה מה שקבלו על עצמם. ולזה אמר שצוה פרעה את הנוגשים בעם (כ) ואת שוטריו כלם משרתיו רשעים אשר מנה עליהם. לא תוסיפון לתת תבן וגו' ואת מתכונת הלבנים וגו' כי נרפים הם ונוחי נפש על כן הם צועקים נלכה נזבחה לאלהינו אשר נתן לנו מנוחה. ובאופן זה תכבד העבודה על האנשים מבלי שיעזבו ממנה והוא אמרו ויעשו בה ואל יפנו אל דברי השקר לאמר אלהים עזרם. אמנם היה מרוע עצתם שלא יאמרו להם זה בפירוש כי אם בלשון שיהי' בו שתי משמעיות וזה שיובן ממנו שהיה להם דבר המלך למנוחה ואחריתה שמחה תוגה. והוא מה שנאמר ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נותן לכם תבן אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבודתכם דבר שמשמעות דבריו לכאורה שהמלך יכוין להמציא להם מרגוע במה שילכו לשוטט הנה והנה לקושש קש מאשר ימצאו: וכבר יהיה זה להם צד טיול ורפיון מה ליגיעתם, יותר משיהיו תמיד על עבודת החמר בהיות התבן מזומן כי על כן לא ירימו ראש. ומקום העלילה והרשע הוא אמרם כי אין נגרע מעבודתכם דבר שנראה שהוא נתינת טעם לעקר הליכתם וא"א שיובן רק שירצה כי אין המלך נגרע בהליכה זו מעבודתכם דבר שמה שיחסר מתכונת הלבנים ירויח במה שלא ינתן התבן מביתו: ויפץ העם וגו' יאמר כי תמת ישרים תנחם ולא הבינו רשע כוונתם. ולזה נפוצו כל העם להניח מעצבם ומעבודה הקשה קצת היום ולשוב קצתו למלאכתם כסבורים שלא יבקשו מהם מתכנת הלבנים כבתחילה: (כ) והנוגשים אצים לאמר וגו' ויוכו שוטרי וגו' מדוע לא כליתם חקכם ללבון כתמול שלשם גם תמול גם היום יראה באמת שהעלימו עיניהם מהם ביום הראשון כדי שלא ירגישו ברשעתם. וביום השני תבעו מהם מלאכת יומים. אז הבינו רשעתם אבל לא חשבו כי המלך היה בעצה הרעה הזאת ולזה נאמר ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו והנה עבדיך מוכים בחמס וחטאת עמך אלה המכים אותנו שלא מדעתך. ויאמר נרפים וגו' כבר שמעו מטה ומי ייעדה כי הנה גלה להם שמרשעתו יצא רשע להכביד להם העבודה. ובאר להם הדבר ואמר ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו והוא הדבר שאמרו להם הנוגשים כי אין נגרע מעבודתכם דבר והכונה שתלכו במהירות וזריזות כי אין נגרע ממתכונת עבודתכם דבר. וכבר שמעתם וקבלתם ויצאתם ופשטתם ומה תצעקו עוד על זה. והוא אומרו ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו כי אז הכירו כי כוונתם באומרם כי אין נגרע מעבודתכם דבר היא לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו והרי היא רעה חולה שאינן יכולין לעמוד עליה. ועם זה הודיע כמה עמקו מחשבות רשע זה להרשיע ולהתריס כנגדם לפרסם צדקת י"י ומשפטיו בכל מה שיעשה עמו: ויפגעו את משה ואת אהרן וגו' שהיו נצבים שם סמוך לבית המלך כשיצאו ממנו בזעף ובמר רוחם התריסו כנגדם. ויתכן שדברו נכונה לאמר אם אין אנו ראויים לשידרוש השם יתברך עלבונו מיד אויבנו זה, ירא י"י בשבילכם וישפוט איתו לתבוע עלבונם שאתם חשבתם להיטיב אותנו. וכבר הבאשתם את ריחנו ?ונומר ועל דרך העקר העלבון והצער הוא לכם: (כא) וישב משה אל י"י ויאמר למה הרעותה לעם הזה וגומר ומאז באתי וגומר כבר פירשנו טעם מאמרו אליו ותשובת האל יתברך עליו בסוף דברי השער: