עקידת יצחק · פרק ל״ד, ח׳

ג כי מה התחכמות של הבל הוא במה ששמו עליהם שרי מסים למען ענותו בסבלותם שאמרו עליו הבה נתחכמה לו הרי באכזריות חמה עשו ולא בחכמה: ד אחר שנואלו חכמי יועצי פרעה להמית את הבנים להתחכם למושיען של ישראל איך סכלה עצתם ביודעם כי לקחה בת פרעה אחד מילדי העברים והביאתו אל בית המלך והוא גדל שם ומצליח למלוכה. ולא מיחו בידה. כי ודאי היה להם לחוש שהוא המושיע: ה באומרו ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים כי הוא מאמר כפול עד שהוצרכו לומר עליו (סוטה י"א:) מספיקות להם מזון: ועל השנות הדבר בפי פרעה לאמר מדוע עשיתן את הדבר הזה ותחיין את הילדים יראה כי נכון הוא. ועוד שיותר נכון הוא שיאמר מדוע לא עשיתן את הדבר הזה וכו'. ועוד תשובת המילדות לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה היא מפורסמת הבטול שאם כן למה להם מילדות כלל. וטעם ויעש להם בתים: ו באומרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו בסתם עד שהוצרך אנקלוס להוסיף ליהודאי. גם באומרו וכל הבת תחיון ואם בת היא וחיה שאחר שהוא גוזר על מיתת הזכרים לא היה לו להקפיד על חיות הנקבות אלא יניחם למה שיעשו מעצמם: ז אומרו וילך איש מבית לוי וכו'. כי אנה הלך ומאין הלך. ולמה לא יזכיר מי האיש הלזה ההולך. ודברי המדרשות והמפרשים ידועים. ח אומרו ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו וכו' כי באמת הילדים הם טובים לאמם להתעולל כמה עלילות להצלתם. ואיך לא יכלה הצפינו עוד: ט אומרו ותשם בסוף על שפת היאור והרי היא הורגת אותו ודאי ליראתה שמא יהרגוהו ובודאי בזה שמא עדיף. ומה טעם שיזכור הכתוב ונערותיה הולכות על יד היאור: י כי אחר שהרג משה את המצרי לפני המוכה איך תמה באומרו אליו הרשע כאשר הרגת את המצרי. ומה תועלת בפנותו כה וכה והנה עדו אתו וסהדו לפניו. ואם לא הרגו בפניו והוא גם הוא פנה לכאן ולכאן וראה כי אין איש מי הגיד לרשע כי משה הרגו: יא מאמר הרשע הלהרגני אתה אומר כי מאומרו למה תכה רעך לא יובן שרצה להורגו. ודרך המפרשים כלם גם המדרש ידועה: יב מה ראו רועי מדין לגרש את בנות כהן עירם מביניהם ואין כך דרכה של בני אדם. וגם בזה דרך המדרש ידועה: יג למה לא קרא משה שם בנו הבכור אליעזר לאמר כי אלהי אבי בעזרי וכו' כי הוא היה הענין הראשון: יד באומרו ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל וכו', כי לא יתכן שמת המלך בימים הרבים. ואיך יעלה על הדעת כי במות המלך חנף, עריץ ומרשיע יאנח עם הנגש והנענה ממנו. ומה שכתב הרמב"ן ז"ל כי הם נאנחים ממלוך תחתיו רשע ממנו. הנה הוא רחוק כי במות רשע ישמח עם על ההוה ויוחילו רחמי שמים על העתיד. עוד אומרו ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ואח"כ ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה כי מה העבודה הזאת שתי פעמים: אלו הן הספקות אשר ראוי לעורר אותן בזה החלק: