עקידת יצחק · פרק ל״ב, ט׳

א שלא נתחוור יפה למה אמר יעקב אבינו לא מת ומאי קארי לה דפשיטא שכל הצדיקים במיתתן קרויין חיים (ברכות י"ח.): ב כי על כל פנים היה לו לומר ישראל אבינו לא מת כי הוא השם הראוי ליחס אל העצם הנאצל הנשאר אחר המות. וגם שהכתוב שהביא מזכיר אותו דכתיב (ירמיה ל') אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל: ג אמאי הקשה המקשה ממאי דספדו ספדיא וכו' והלא מקרא מלא הוא ויראו אחי יוסף כי מת אביהם גם הוא עצמו אמר הנה אנכי מת ויוסף צוה שיאמרו כן לפרעה הנה אנכי מת בקברי וכו': ד מה טעם המשיב מקרא אני דורש כי לא נתבררה הראיה. וגם מה שפרש"י ז"ל שהוא עדיין בגוף ונפש ומאי דחנטו חנטיא וכו' אינו אלא שרדמה להם שמת ואינו כן הוא זר מאד. אם מפני הכרחיות המיתה הגופיות אשר אין המלט ממנה מעטיו של נחש כמו שיבא. אם מפני הפעולות ההמה אשר אין דרך הכתוב לזכרן על האופן ההוא כשלא היו רק בדרך דמיון: