א מרוב הצער והאבל המופלג אשר היה לו ליעקב על אחד מי"ב בניו והסכמת הש"י עמו שלא להשרות נבואה עליו עד שנמצא והוא מה שהתרנוהו בעצם וראשונה בדברים אשר בשער. וטעם ויפג לבו כי לא האמין להם שאם כפרש"י ז"ל יקשה אומרו ותחי רוח יעקב אביהם לפי פשוטו ואם הפי' הרמב"ן ז"ל קשה אומרו כי לא האמין להם שאם לא האמין לשמועה איך נתעלף אל שמחתה ועוד שאם מרוב השמחה נתעלף עד ביטול הרגישיו איך ירפא בזכרונה ומה תועיל הקריאה באזניו ואין קשב ואם היה מכיר ומרגיש כבר יצא מן העלוף ואין צורך: ב באמרו רב עוד יוסף בני חי כי לא יפלא מצד היותו עדין חי רק אם היה הזרות מרוב ימים: ג במה ששנה אנקלוס את טעמו בתרגומו אנכי ארד עמך אנא אחות עמך בלא כינוי כמנהגו וכבר דברו בו גאוני עולם (מ"נ ח"א פ' כ"ז) ועליהם נוסיף: ד אומרו וירא אליו ויפול על צואריו כי לא נתבאר יפה טעמו גם הרמב"ן ז"ל נדחק בו ולמה אמר אמיתה הפעם אחרי ראותי פניך כי אז ראוי לו לבחור בחיים: ה באומרו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים וכו'. וכי משום שתועבת מצרים כל רועה צאן יבחרו להם הטוב שבארצם לשבת בו: ו מה רצה יעקב באומרו ימי שני מגורי מעט ורעים היה לו לומר ימי שני חיי כי מה טעם לייחס מספר הימים אל הגרות: ז במ"ש המצריים אל יוסף בשנה השנית לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר וכו'. כי באמת לא יפול חשד כחש וכחד כמה שאמרו שלא נשאר להם כלום. ח אומרו ולחם אין בכל הארץ וכו' למה חלק זה הספור לשנים היה לו להשלים ספור מצרים כשהתחיל בו ותרעב כל ארץ מצרים וכו'. ט מאמר יוסף הן קניתי אתכם היום ואת אדמתם לפרעה וכו'. שנראים דברי מותר לא יועילו רק לביישם. ועוד איך היו לשמה כרגע עד שבתחלת השנה השנית לרעב כבר תם הכסף ומקנה הבהמה ולא נשאר רק גויתם ואדמתם כמו שהוכיחו חז"ל (ב"ר פ' פ"ט) מפשט הכתוב האומר וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההיא ותתם השנה ההוא ויבואו אליו בשנה השנית ואם כדברי הרמב"ן ז"ל שפי' שנאמר כן על הששית והשביעית הנה א"כ לא הועילה להם ברכת יעקב כלל. וגם שלא יתכן שעל מזון שנה אחת יאמרו קנה אותנו ואת אדמתינו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתינו עבדים לפרעה ותן זרע וכו'. והוא גם הוא אמר הן קניתי אתכם וכו' שירצה שקנה אותם בדרך ישר לא בדרך עריצות כמו שאמרו בפיהם החייתנו נמצא חן נראה שעשה עמהם חסד אלהים ואמת: י למה הוזכר בכאן כל זה הענין מחק החמישית והעברת העם לערים וחק הכהנים מאת פרעה כי כל זה יאות ליכתב בספרי נימוסי מצרים לא בתורה האלהית:
עקידת יצחק · פרק ל״א, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Akeidat Yitzchak, Pressburg 1849
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך עקידת יצחק, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
