עקידת יצחק · פרק כ״א, ו׳

וכבר חשב איוב לפטור עצמו מן הדין בטענותיהן אלו עד שאמר הטוב לך כי תעשוק, העיני בשר לך, הכימי אנוש ימיך, כי תבקש לעוני (איוב י׳:ה׳) זכר ה' טענות שבהם הכחישו אלו המכחישים הידיעה באלו הענינים האפשריים. האחת כי יתתייב מזה שיושלם בהם כמו שיושלם היודע בידוע כי הדעה הוא בידוע והוא שלמות היודע. והשנית שאחר שהידוע יתעצם ביודע עד שיהיה היודע והידוע דבר אחד אם היה שידע השם אלו הדברים המורגשים חוייב שיתעצם בהם וזה וזה הוא מבואר הבטול. רצוני לא שישתלם השלם בפחות ולא שיתעצם בו: והג' שאלו הדברים ההיולאניים לא יושגו רק בכחות ההיולניות כגון כח הדמיון ושאר החושים שכבר אמרו שחוייב המצא היחס בין הידוע והיודע כמו שכתב החוקר בפ"א ממאמר ו' מספר המדות ולזה חוייב כי מי שאין לו זה היחס לא ישיגם. הד' שהדברים האלה האפשריים הם המתחדשים באמצעות הזמן והם מוגבלים בין זמני העתיד וההווה והעבר וידיעתו ית' לא תתלה בזמן בכלל וכל שכן בחלק מחלקיו הנה א"כ וכו'. החמישית והיא אשר חשבוה למופת חותך וראיה לכל הראשונות והיא רוע הסדור הנמצא בעניני המין האנושי כי יש צדיקים שמגיע להם כמעשה הרשעים וההפך וראו שמוטב שיאמרו שהוא אינו יודע באלו הענינים ולא משגיח בם משיאמרו שהוא יודעם ומסדרם על זה השיעור מהעולה ואלה הטענות חמשתן זכרם הרב המורה פרק ט"ז חלק ג' ודחה אותם. אמנם קצת המעיינים נכנסו באזניהם והודו במקצת כמ"ש במאמר ארדה נא ואראה וכו' שער י"ט. אמנם איוב קבצן כלם לסלק ממנו ההשגחה בפרטיו באומרו שאם תיוחס אליו הידיעה על זה האופן הנה חוייב שיוחסו אליו אלו החמשה ענינים המגונים ויחסי בהם הוא גנאי הנה הידיעה בהם א"א. והנה על רוע הסדר אמר הטוב לך כי תעשוק וכו' ודאי לא. ואחר שאינך עושק אינך יודע אלו הדברים אשר תפול בהם עשוק ונלוז. ועל ההשגה בכחות ההיולאניות אמר העיני בשר לך. ועל ההשתלש במושג או בידוע או התעצמו בהם אמר אם כראות אנוש תראה שכח הרואה בכל איש משתלם במוחש המתחקה בבבת עינו והצורה ההיא כאלו מתעצמת בה. ועל התלותם בזמן אמר הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר והכוונה היתכן שימצאו אליך כל אלה הענינים מהחסרון כי תתבונן ותשגיח לבקש לעוני ולחטאתי תדרוש אשר יפלו בו כל החסרונות והפחתיות האלו וזולתם. אמנם המשפט האמתי כי כשם שלא נמצאו אצלך אלו החסרונות כך אינך מבקש לעוני ולחטאתי ולא השיגוני אלו הרעות מצד היושר רק במקרה הוא קרה לי. והנה באמת כל זה איננו שוה במה שיאות לאדם הגעת אמתתו לא מצד מה שחויב מצד מציאותו ועצמותו ולא מצד מה שחוייב בחוק הבורא יתב' אשר הוא השלם בתכלית השלמות כי הנה הידיעה על זה האופן אשר שמוה באלו הנמצאות כלם הנה בטוב התבוננות היא ידיעה חסרה וחוזרת לתכלית אותם הדברים ועם שזה יצדק ג"כ בנצחיים אמנם נדבר מהאפשריים כי מה בצע שידע שיצאו אנשים צדיקים ורשעים ובינוניים גם חכמים ונביאים בכל דור ודור כפי חיוב הסבות הידועות לו והוא לא ידע מי הוא הצדיק או הרשע או זה החכם וזה הנביא גם לא ידע מתי יתנבא ולא שום מקרה ממקריו וכן בכל דברי העולם. והנה קרוב לאותה ידיעה יגיע לאיזה חכם טבעי ומשער בטוב בחיוב הסבות וידע שיתכן שימצאו בזמן כך אנשים מספר מהעיון או שיתאחדו בנבואה או בענינים אחרים מבלי שידע מי הם ובאיזה ענין מן הענינים המעויינים. וכן בענין חדוש הזמנים נראה בבירור שצללו בו במים אדירים והעלו חרש בידם וזה כי א"א שלא נייחס לו יתב' בו חדוש ידיעה או סכלות וזה שהרי בכל מה שיש לו התלות בזמן יש לו ב' מציאיות האחד המציאות הכולל אשר בנפש. והשני המציאות הפרטי אשר בפועל. והנה באמת במציאות הכולל העבר והעתיד וההווה יודעו בידיעה אחת כמו שאמרנו. אמנם במציאות ההוא אשר בפועל באמת כבר נשתנ' אל חלקי הזמן כי הלקות ראשונ' היה עתיד ואחר הווה ואחר עבר וחוייב לו ית' אם שידע עתה כשלקה ידיעות חדשות והן כי מה שהיה עתיד היה כבר הווה ואח"כ עבר או שיסכל כל זה והוא מגונה מאד וכבר הלין החכם בהפלת הפלוסופים ע"ז הדעת בשאלה הי"ג ואמר שכבר אפשר שנאמר שהעתיד וההווה והעבר בזמן בדברים אינם מעצמיות הידיעה בהם עד שיחייבו חלוף בעצמות הידיעה או בעצמות היודע אבל שהם ענינים צרופיים כענין האיש שיעמוד פעם אל הימין ופעם אל השמאל ואל שאר הצדדים כי השנויים ההם הם באיש המשתנה ולא יספיקו לחייב חלוף בעצמות הדעת אותה: