עקידת יצחק · פרק י״א, ט״ז

ובמדרש (שם) וידע אדם עוד את אשתו נתוסף לו תאוה על תאותו לשעבר אם לא היה רוא' אינו מתאוה עכשיו בין רוא' בין אינו רוא' מתאוה. ומהידוע כי טבע האנשים הם בהפך כי כל עוד שבאו בימים תאותם מתמעטות. אמנם כוונתם פליאה כי עד עתה הית' תשוקתם אל הדברים המורגשים מההנאות הגופיות והקנינים המדומים הנרא' להם בחושיהם אבל לא היו משתוקקים אל הענינים השכליים ואל ההצלחה הנפשית אשר אינם מורגשים בהרגשיהם. ומעת' כבר ישתוקקו אל הענינים המושכלים הבלתי נראים למורגש כמו שישתוקקו למורגשים כי אפשר שזה וזה יתקיימו בידם וכן ראוי שימצא זה הטבע בבן הזה שהושתת ממנו העולם כלו וממנו נשתלשלה שלשלת האנשים מוצלחי הנפש כמו שנרא' משפט הכתוב האומר ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה'. יאמר כי בימים ההם כבר החלו קצת בני אדם להכיר את יוצרם ולכוין מעשיהם לשמו ולפרסמו בעולם ושזה החל בימי אנוש ומאנוש לקינן וממנו למהללאל ולירד עד שבא עדות ברורה בחנוך שפירש עצמו מעסקי העולם עד שלקחו הש"י לעצמו ואחריו מתושלח שפרסמו חכמינו ז"ל (ילקוט בראשית רמז מ"ב) צדקתו ובנו למך אשר הוליד את נח ואמר זה ינחמנו הור' בזה רוב תשוקתו להמלט מקללת עבודת האדמ' אשר נתקללו בה הדורות הראשונים ומה נמלצו דברי חכמינו ז"ל שאמרו שהכין להם כלי מחרישה (תנחומא). והכוונה שהקל עבודת משאה מעליהם שהיא ודאי נחמה שיש עמה מנוח' כמו שיאות משתי הוראת השם. ואולי שאמר כן כי ידע שעל ידם תנוח דעתם ויתנחמו מקללות המבול להשאיר להם נין ונכד. וכבר נמשך מהתפרסם מציאות השם ית' וקריאת שמו בפי השרידים האלה כמו שנזכר מה שדרשו חכמינו ז"ל (ב"ר פ' כ"ג) כי אז הוחל ג"כ לשתף דבר אחר ושם שמים יחד בענינים אשר טעו בדמיונם להורות להם שום אלהות מה שלא עשו כן תחלה ולא עלה על לבם כי כחשו אלוה ממעל. והנה כאשר נולד זה הבן הג' אשר קראו שלמה ילד מסכן וחכם כבר נשלמ' הבריאה המכוונת מתחלה ושבה צורה לכוונת יוצרה ולזה מה שחתם זה הספור באומרו זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו זכר ונקבה כו': ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו כו'. יאמר כי זה הספור כלו מתחלתו ועד הנה שנולד הבן הג' הזה הוא ספר תולדות אדם ומהותו ומה שיכוין ממנו ביום ברוא אלהים אותו וראה לזווג יחד זכר ונקבה כדי שישלים זה מה שחסר זה כי הוא סוד האדם לפי מה שכוון אליו בוראם ביום הבראם וכל מה שקדמו מהתולדות הבטלות וקורותיהם והעתים אשר עברו עליהם הכל היה מהכרח שיוקדמו על האופן ההוא כדי שיהא האדם בעל נסיון והכרה שכלית לבא אל תכליתו זה אשר אי אפשר בענין אחר. ואולם מפני שרוב הבנים דומים לאחי האם. בהמה ורמש וחיתו ארץ והרב' מהם נשארים בדמוי הבן הראשון ורובם בשני ובני עליה אשר באו עד הג' מועטים מאד היה מה שהיה כי בתוך אלף קנ"ו שנים מתחלת הבריאה אשר בזמן ההוא נשתלשלו כל הדורות שזכר עד נח ובניו אשר נשארו בעולם אחר המבול במקום אדם ובניו אלה כמו שיבא במקומו. אמנם איך נפסד זרעו של שת לסבת זרעו של קין ולהדבקם בו הוא מה שאמר ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה כו'. והכוונה לפי פשוטו כי בתחלת הימים כשלא נמצא אלא נקבה אחת לזכר כמו שהיה הענין באדם וחוה וקין ותאומתו והבל הביא גם הוא שתי תאומות כדעת חז"ל מריבוי את אחיו את הבל (ב"ר כ"ב) הנה לא היו יכולים לרוב מהיכן יתחיל לרוב כשנולדו להם בנות בפני עצמם והיה כל אחד יכול לקחת הרב' נשים ואמרו זה להגיד שתחלת מפלתם היה להיותם שטופי זמה: