עקידת יצחק · פרק ק״ד, ט׳

ויאמר ה' מסיני בא וגו'. ירצה הברכה הזאת ראוייה לעם הקדש ונתייחדו בה מכל שאר האומות כמו שנתייחדו בקבלת זאת התור' אשר שמתי לפניהם מכל זולתם וזה כי אפי' שתי האומות היותר קרובות אליהן שהם אומת שעיר בן יצחק אבינו ואומת ישמעאל שהוא בן אברהם אבינו זקננו לא נכונו בקבלתה ולא ישרו בעיניו ולזה פנה לבו מכלם ומסרה לישראל והוא אומרו ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ויהי שלשה ממי"ם מסני משעיר מהר פארן סימני התחלת הענין וקצה גבולו כמו וירם מאגג מלכו (במדבר כ״ד:ז׳) כאשר כתבנו שם והוא טעם משה קבל תורה מסיני (אבות פ"א) ויאמר ה'. מעת הגלותו בסיני בא לקבוע שכינתו ולמוד מוסרו ותורתו בתוך העם הזה אמנם משעה שנדחה עשו מעל יעקב אחיו ונתן לו הר שעיר למורשה כמו שנאמר וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום (בראשית ל״ו:ח׳) ונאמר כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר זרח שמשו לבא אליו כי היא היתה התחלה קודמת לבחירת העם הזה לביאה הנזכרת וכמו שאמר הלא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי וגומר (מלאכי א׳:ב׳-ג׳) שכבר ראה שאין באומה זו נחת רוח לקבל תורה ומצוה אמנם כבר הופיע תחלת אורם מהתחלה ראשונה קודמת לזה והוא משנתגרש ישמעאל מעל יצחק ע"פ הדבור שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק וגומר (בראשית כ״א:כ״א). וסוף הגירוש נאמר וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה וגו' (שם). משם ואילך נתייחד ההר ההוא אליו. הנה שהופיע עמוד שחרם של ישראל לעלות מהר פארן כי מאז נבחר יצחק אביהם מבין בני האדם. ואמנם היתה שם הופעה אחרת קודמת לשלשתן אשר עליה אמר ואתא מרבבות קדש כמא דאתמר אתא בקר וגם לילה (ישעיהו כ״א:י״ב). והכוונה שכבר קדמה בחירתו יתע' לאומה זו ואהבתו אותה קודם שעלה עמוד השחר לבריאת העולם ועל דרך שאמרו מחשבתן של ישראל קדמה לכל (ב"ר פ"א) שנאמר בראשית ברא אלהים בעבור ישראל שנקראת ראשית ויותר נאות מה שאמרו במדרש אמר להם הקב"ה לישראל קודם שבראתי העולם היו מלאכי השרת מקלסים אותי ומקדישין שמי בכם ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל וגו' עד ישראל אשר בך אתפאר (תנחומא פ' קדושים) כמו שהוא כתוב ומבואר בתחלת שער ס"ה כי על זה יצדק יפה ואתא מרבבות קדש וגו': ומקלוסן וקדושתן אליו ית' הרי שהיו להם ארבעה זמנים זה קודם זה מורים מאד על עוצם התשוקה וההשתדלות להקריב האומה הזאת אליו מכל המוני מעלה ומטה לתת להם תורה ומצות כמו שזכרנו ולא סר מחבבם ממה שנתחבבה אליהם התור' אחרי קבלתם אותה ואמר אף חובב עמים כל קדושיו בידך וגו' תורה צוה לנו משה וגו'. ירצה נוסף על החבה הראשונה ונמשך אליה הנה נמצאה להם סגולה נפלאה אצל זאת התור' והיא קבלתם עולה ומסרם את נפשם עליה מה שלא נמצא ליותר שלם שבאומות והסב דבריו כלפי האל יתעלה ואמר. אף כשתהיה חובב קצת מאישי העמים זולתה הנה נמצא שכל קדושי עם ועם מהם ואם הם מעטים אשר נתקדשו להתגייר נרות של צדק כמו שהיה הענין בקצת שנתפרסמו בישראל הנה היו בידך כלומר שנתת להם יד וסייעת אותם לעשות חיל ולקנות שם בישראל כענין אנקלוס שמעי' ואבטליון וחביריהם עליהם השלום אבל הם רצוני כלל אישי האומה הזאת הנבחרת תכו לרגלך כלומר בעטת בם ורמסת אותם ברגלך ועם כל זה הוא סובל וישא מדברותיך ולא יסור מאומרו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב וגו' כלומר יהודי או שרוף או צלוב וזה נתבאר ענינו מאד מדורו של שמד.