עקידת יצחק · פרק ק״ב, ו׳

למנצח משכיל לבני קרח (תהילים מ״ב:א׳). אמר כי המזמור הזה יסדוהו אלו המשוררים לתת חוזק בלב כל משכיל לנצח אלו הארבעה מערכות המתקוממים עליו ואמר כאיל תערג וגו' המשיל תשוקת הנפש אל המושכלות העליונות המשלימות אותה אל התשוקה העצומה אשר תמצא את האיל לבקש אפיקי מים לרוות צמאונו יותר משאר הבעלי חיים לפי מה שסופר ממנו שהוא אוכל הנחשים השרפים והמים להם הצרי המיוחד לכבות שריפתם ויהי' אומרו על אפיקי מים כמו מבכה על בניה מאנה הנחם על בניה (ירמיהו ל״א:ט״ו) אמנם הבדיל צמאתו מעריגת האיל בעקר סבתה ואמר צמאה נפשי לאלהים כי הוא אינו צמא למים כי אם אל דבר ה' המלמדו להועיל והמדריכו לבא ולראות פני אלהים מבלי שום מעכב מאותם ארבעה מלאכי חבלה שהיה רואה אצלו והם המונעים ממנו השגת תשוקתו אשר יזכרם ויבקש עליהם בזה אחר זה. על הראשונה אמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר וגומר. ירצה שהצער הגדול העומד לכל אישי המין אשר עליו עינו נגרה ולא תדמה. הוא היותו מזאת ההרכבה הפחותה העלולה בעצמה ונצרכת היות לפניו מוכנים לחם לאכול ובגד ללבוש וכל מיניה צרכים ותולדותיהם שכלם מיני פרנסה הם ונכללים בלחם אשר הוא אוכל אשר מזה יחוייב שתהיינה השגותיו חסרות וקשות מצד טבע היולאניותו מלבד מה שצריך להטרד לבקש לו לחם יומם ולילה וכל שאר הצרכים הנכללים בתוכו ולהסתלק מההשתדלות הנפשיי שהטרדה הזאת גורמת לשיאמר אלי כל היום איה אלהיך כי לא ישאלו איה כי אם על הנעלם והנסתר ממנו ואינו מושג אצלו כלל. אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי וגו' (תלים שם) אמר אלה הדברים שאמרתי אזכרה ואשפכה עלי נפשי לפי שהם סבה עצומה כי אעבור במספר הסך הידוע מהכחות והחושי' אשר נתנו לפניה לשרתה ולעבוד עבודתה מפני טרדתם בבקשת אל הענינים אצטרך להניע ולרדות אותה בכבדות עצומה עד בית אלהים ולהתחכם עמהם פעמים רבים בענינים נאותים להם ופעמים מעט בענינים נאותים אל העיון כענין המון חוגג שהם משתתפים קול רנה ותודה על זה האופן בעצמו רצוני מהרנה בשפע ותודה במעט והיו דברי המנצח מחזיקים את נפשו המשכלת מזה הצער ומשיב אמריו לה. מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי לאלהים וגו'. ירצה לא תצטערי נפשי ולא תתיאשי בזה כי יש כח בתפלה ובתחנה שתבקש מישועות פניו באופן שיזדמנו לך כל צרכיך מבלי שתטריד מכסת כחותיך וזממיך כל היום אליהם והוא דבר אמתי מאד וכמו שאמר מתוך שהיה לבם לשמים מלאכתם מתברכת ותורתן משתמרת (ברכות ל"ה:) והנה על זאת אמר משה ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם ונעלך לא בלתה מעליך לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם וגומר (דברים כ״ט:ה׳) ירצה שלא הוצרכו לטרוח אל המזון ואל יתר הצרכים שהכל היה מזומן להם כדי שלא יטרדו עצמם מהשכיל ודעת את ה' אלהיהם ולזה אמר (מכילתא פ' בשלח) לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. ואחר שזכר הראשונה נעתק אל השנייה ואמר. אלהי עלי נפשי תשתוחח על כן אזכרך מארץ ירדן וגומר אמר כי עדין יש לו סבה אחרת עליה לא תוכל לשקוט לפי שג"כ מונעת ממנו השלימות וגורמת שיזכור את השם במרחוק כי לא קרוב הוא אליו זה ימים רבים כי על כן יזכרהו מארץ ירדן וחרמונים וגומר והם הענינים הנפלאים אשר ספרה תורה נעשו אל אבותינו מלפנים. אבל ידינו לא עשו מעשים הגונים. ועינינו לא ראו כפלאים הראשונים. ואי זו היא תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו. כבר כתבנו במאמר יהי רקיע מה שנתאמת מדברי חז"ל שכללות הנמצאות העליונות והתחתונות יהיו נקראים במעשה בראשית מים עליונים ומים תחתונים דרוש משם. והנה הוא ידוע כי המים התחתונים שהם היסודות הארבעה וכל הנמצאות ההוות מהם הם מתפעלים בהכנת החמרים מתנועות הגלגלים ומקבלים הצורות משפע הנבדלים שאלו ואלו הם נכללים בכלל המים העליונים כי מהם רועה אבן המציאות בכללו בהמשך הצמיחה וההויה והגדול והמזון לכל בעלי נפש גם חדוש תקופות הימים על המנהג הטבעי וגם על המנהג הנכרי כנפילת המטר הסוחף והברד ואבני אלגביש ורוח סערה מפרק הרים ציה גם חום היוצאים מהגבול הכל נמשך על התחתונים מאלו המים העליונים והמון צבאותיהם מדבוקיהם ונגודיהם ושאר כל מצביהם וממעמדם במזלות או בחלקיהם אשר כל זה ממה שיצער את האנשים מאד ומחליאם ומטרידם במיני מכאובות חדשים גם ישנים ומוליד בהם רוח עועים גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב המונעים אותם ומרחיקים עצמם משלמיותם הרחק מאד מאדם. ולזה אמר במליצה נכבדת קצרה כל זה הענין באומרו תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כי התהום התחתון והוא כלל המים התחתונים קורא אל התהוה העליון אשר הוא ג"כ כלל המים העליונים לקול צנוריו של יוצר בראשית והוא השפע ורבוי הפעולות היורדות ממעלה למטה כדי שיקבלו התחתונים מהם ארוחתם ארוחת תמיד אשר כן יסד מלכו של עולם. והנה כל משבריך וגליך ירצה כל הטרדות והבהלות הנמשכות מפעולותם עלי עברו. וכמה הפליג המליץ בבחינת העולם לספר בזה קשט דברי אמת על הסגנון הזה עצמו כשאמר. אתם אחי ראו כי נתן יי' את החצים ביד השמש ואת קשתו נתן בענן ואני עני וכואב שולחתי הנה כו' וסיים יכוונו אלי חנינותם יסובו עלי רביהם גם שנאתם גם קנאתם אני אסבול. גם על זה אמר המשורר יומם יצוה יי' חסדו ובלילה שירו עמי תפלה לאל חיי (תלים מ"ב) אמר כי גם זו לא תספיק לגרש האדם על כל פנים מהשתדל בחכמה ובעיון כי כאשר הוא שקט ושאנן מהתלאות ההנה שהוא דוגמת היומם שהולך ואור יצוה יי' חסדו עמו וישיג מה שבחקו להשיג באופן שגם בליל' שהוא כנוי אל שעות הרחוקות ההן עדין שירו עמי. וענין השיר הוא חקוי העיון ההוא וזכרונו עם שלא יהיה בשלמותו אמנם דבעית צלותא האי שמעתתא ולזה אמר תפלה לאל חיי והנה זאת הטרדה כללה משה באומרו לא בלו שלמותיכם ונעלך לא בלתה מעליך כי מלבד מה שכוון אל הספוק יש עוד דבר נפלא והוא שלא שלטה הבלייה וההפסד בלבושיהם ובנעלים אשר ברגליהם וזה לא היה אלא מטעם שסככם בענני כבוד מכל צדדיהם עד שלא שלטה עליהם סבה מסבות ההתכה מהחום והקור והלחות והיובש ואין צ"ל מרוחות רעות ורעמים וברקים ויתר הפגעים השמימיים שזכרנו וכ"ש שימשך זה בעצם וראשונה אל שמירת הגופים עצמם וזה הענין הוא נכון ומבואר. והנה כאשר גמר אומר בשנית נעתק אל השלישית ואמר אומרה לאל סלעי למה שכחתני למה קודר אלך בלחץ אויב אשר ילחצוה תמיד בדחקו אותו בדברי ריבות וקטטות אשר הוא צריך להסתלק ממלאכת נפשו להחלץ ולהנצל מפניו וכ"ש שיצדק זה כל ימי משול האומות עלינו אשר לחצונו בגזירות שונות ומסים וכל מיני שעבודים ואין מציל כי היא פצע וחבורה ומכה טריה המשברת העצמות ומגעת לחלל. ולזה אמר (שם) ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמור אלי כל היום איה אלהיך כי היא חרפה עצומה שיאמרו לי כל היום איה אלהיך אשר היה לך יבא ויושיעך בעת צרותיך ובה הם מרצחים עצמותי ומבלים הבשר והעור וזאת היתה סבה לאבד חכמת חכמינו ולהסתיר בינת נבוננו כמו שכתבנו ראשונה. והיו גם אל זאת דברי המנצח מה תשתוחחי נפשי וגומר. ירצה שלא יהיה כמו שאומרים האויבים המיאשים אותך מאת אלהיך אבל הוחילי לאלהים כי עוד תשוב אליו וישוב אליך כמו שנזכר בפרשת התשובה ושבת עד יי' אלהיך ושב יי' אלהיך את שבותך. ולזה אמר ישועות פני ואלהי כי משניהם יגמר הענין ועל זאת אמר משה במקום הנזכר ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן למלחמה ונכם ונקח את כל ארצם ונתנה לנחלה וגו'. והכוונה שלא די שלא הטרידו אותנו האויבים אבל היה צאתם אלינו לעזר ולהועיל לנו במה שלקחנו ארצם ונתנה לנחלה לראובני כי הרחבנו בה את גבולנו ונתישבנו ברחבה. אמנם אחרי זה נעתק אל הרביעית במזמור בפ"ע להיותה העקרית במכוון ויתד שהכל תלוי בו כי כל הראשונות הם מטרידות אמנם זאת היה מונעת לגמרי ואמר: