עקידת יצחק · פרק ק״א, ט׳

והרא"ש השני הוא אשר יפנה דרך חמדת הממונות והכבודות ובקבוצם והשגתם שוטטו בכל חוצות ופאות ויעצמו במאד מאד. יקבלו עליהם כל מיני יגיעות נסבלות ובלתי נסבלות. סבלו עליהם ייסורין קשין ורעים מחורב בימים וקרח בלילות. וכמה סכנות גדולות ובהלות. רבים נהרגו על קדושת השם בערבה במדבר בדרכים ומסלות. ממקדשי שם שמים במקהלות. והנשארים מהם מאלו הפגעים קצתם מחוסרי איברים. וקצתם חרוצים ושבורים. וכלם ברוע התמונות ובקומות כפופות. ובאהבתם אותו קיימו וקבלו עליהם בסבר פנים יפות. ואשר לא נכפפה קומתם המדומה. כי נשתמשו בהם בדעת מה. ובתחבולה ועצומה. הנה באמת ובאמונה. צלמם ודמותם האמתית בעיר אלהים תשפל ותתבזה. עד אשר לא ידעו מאין באת ואי מזה. כי כשקדם באלו הקנינים המדומים בכל לבם ובכל נפשם מיום ליום ומחדש אל חדש. איש ואשה לא יעשו עוד מלאכה למלאכת הקדש. ובכל מלאכה נמבזה ונמס העבירו נפשם השכלית ויעבירו את תפארתה הכוה פצעוה מכרוה ויסירוה מגבירה. סוף דבר פנו הדרכים סקלו מאבן רשות זולתם. והביאו אבני נגף ורבה מכשלה בביתם ובחומותם. על פי המשל שאמרו חז"ל (ב"ב פ"ג:) על דוגמתם. כתבתיו בפר' סוכה (שער ס"ז) בזכרי אותם. כי בעניני גופותם. שמנו עשתו האריכו בדיהם ובצרכי נשמתם. כפו ידיהם ונשמטו כנפיהם דמיון לקאקאי חוורי כהנהו אוזי דמשתמטי גדפיהו משמניהו כמו שכתבנו בשער פ"ה: