עקידת יצחק · פרק ק״א, י׳

והאנשים האלה בסוף ימיהם אוצרותיהם מלאים ממון ונפשם בשבי הלכה בשבר רוח ובשממון. בתיהם מלאים עושר ונפשם עיפה בעירום ובצמא ובחוסר. הם בנו בתים ונטעו כרמים ונפשם תשאר שממה בחרדות ואימים הם השמחים ללא דבר אל הזהב ואל הכסף וכל אבן יקרה ונפשם עליהם תאבל כי אחריתה מרה. והנה בהגיע תור איש איש מהם להפטר מן העולם לבא אל אדוניו על ידי עבד מלך הכושי אשר חשך משחור תארו אצל הרבים הנה באמת בהראה לפניו ובראותו השטר בחותמיו נבהלו מחשבותיו ויחרדו כחותיו ואין לו כח לעמוד על יריכיו ושוקיו ונטה למות ונפל למשכב. היצילוהו אלפי זהבו אם יגינו עליו רובי מקנ' קנינו. גם כל אוהביו ילידי ביתו ומקנת כספו אם יליצו עליו ומכחם ישחדו בעדו הנה המה לא יסורו אל משמעתו שכבר חשך מעליהם שבעו וסר מהם ממשלתו לא נשאר לפניו רק שבתו. ובאמת הוא השוער הראשון הלוקח מעליו את אשר לו ויותר הוא לבדו בפאת מטה אשר הוא שוכב עליה וארוחתו ארוחת ירק ומעע צרי להעלות ארוכה למחלתו וכל מעשה תרופתו עד יום מותו ועדין כחו בפיו ולשונו ושאר רוח לו לסדר עזבון נכסיו כאשר יראה ומאשר לא יוכלון שאת יחלקו בגדים לעניי עירם לכסות מערומיהם ומאת הכסף או הזהב להקדישו לתלמוד תורה ועוסקים במצות בם יפיקו קצת רצון מאדוניהם עם שיש הבדל גדול בין מאוחר למוקדם בשלמות האדם ואשר לא שם לבו גם לזאת וטמא ראש נזרו בחייו ובמותו לא רוחץ ולא טבל. ויחי רעו וימת נבל: הנה באמת המות יהיה לו השוער הב' אשר יפרידהו כלה מכל נכסיו ולקח ממנו את כל אשר ימצא לו מבית ומחוץ ולא נשאר לנבל לא מהם ולא מהמהם. כי אם הצער והבושת והפגם אשר השיגה נפשו בהם. ושב הגוף אל הארץ כשהיה והרוח תשאר מדוכה ונכאה סורה וגלמודה כי עלתה חלודה. ויהי בעלותם אל מקומה נשתנו פני מראיתה. ומכיר אין אותה. ונערי המלך משרתיו ידחפוה ויבהלוה ויאמר שמטוה וישמטוה. ועל אלה אמרה אביגיל ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א' כ"ה) הזכירה שלשה חסרונות ותלאות רעות שישיגוה. האחד שתתרחק ממקום החפץ ולא תוכל להדבק בו כמו שהאבן הקלועה היא מרוחקת מהקולע כל מלא ארך חבלי הקלע הפך מה שאמרה בצרור החיים את יי' אלהיך (שם) והשני כי שם במקום מצבה אינה בטוחה וקיימת אלא מצטערת כי היא נוחה ליפול כמו שהאבן אינה מקויימת בתוך כף הקלע כי אם בכח דחיית הקולע וכמה מהם נופלות משם בלי רסן ועליהם אמר המשורר (תהלים ל"ו) דוחו ולא יוכלו קום והוא הפך מה שאמר' צרורה: והשלישי כי מלבד ריחוקה וצערה הנזכרים הנה יהי' מושבה שם לא בכבוד כי אם בבהלה ותנועה מתמדת ורצופה בסערה וסופה הפך מה שאמרה בצרור החיים והנפש ההיא תהי' בבית ענשה וענתה שמה כימים אשר שבתה מטוב פעלה ואם ימצא לה זכות עוד תשוב אחרי זכוכה אל מקום אשר היה שם אהלה ואם אין תתבטל ותלך לה. ועל השלשה ההערות האלה אשר מאלו השוערים אמרו חז"ל (כתובות ק"ד.) כי שלשה כתות מלאכי חבלה יוצאים לקראת הרשעים. אחת אומרת אין שלום אמר יי' לרשעים. ואחת אומרת למעצבה תשכבון. ואחת אומרת רדה והשכבה את ערלים כי נפילת כחותיו ואבדן עשתונותיו וסור ממשלתו מהשתמש מעושר ומקנה קנינו אשר קרה לו בנפלו עלי משכב היא הכת הראשונ' שהפרה את בריתו ואספה את שלומו אמנם המות השלים לשלול אותו לגמרי עד בלתי השאיר לו כי אם שארית בשרו וצררא בר זוזא שבו משכיבין אותו בבית קברו ועל זה אמר בסבה רבה ששוכבין למעצבה ונערי המלך שומרי דרך עץ החיים אשר דחפוהו משם אצל בית האשפות מקום הנזיפה והצער והבזיון באשר חלאים היא היא האומרת רדה והשכבה את הערלים יורדי בור ושאול מתחת מקום שגופן כלה ונשמתן נשרפת: