עקידת יצחק · פרק ק״א, ז׳

הנה באמת הדברים האלו העירוני אל חקוי נכבד בו יתחקו עניני רוב בני אדם המימינים ומשמאלים בדרך החיים וענין בני עלייה והנה מועטים הקולעים אל האות עצמו ולא יחטיאו. ועם היות שרבו כמו רבו תוכחות החוזים ודברי החכמים ומושלים משלים על הענין הזה יהיו תמיד בפני המון העם לעוררם ולזרזם להציל ממות נפשם בטרם יחשיך שכלם ובטרם יתנגפו רגליהם בארחות עקלקלות גם אני לא אחשוך פי מהניחו לפניך כי נעים כי תשמרם בבטנך. שמועה שמענו על ארץ ארץ ארץ. ארץ רבה. ארץ מישור. ארץ נכחות. מלכה מלך גדול חכם וישר ותנתן דת בכל מלכותו אשר לא יתנו עטרת כבוד ושררה בבית המלכות רק חלף עבודה ומעשים מוצלחים. ויהי בימים הרבים ההם ויולדו בזרע המלוכה ג' בנים ילדים אשר אין בהם כל מום טובים למראה ונחמדים להשכיל והמלך אהבם וחפץ ביקרם ויאמר להם בני עם לבבי להטיב אתכם ולתת אתכם מבני עלייה כי מצאתם חן בעיני מכל אשר בגילכם אך כל העם אשר בשער ועבדי המלך יודעים ונפשכם יודעת מאד כי יצא דבר מלכות והדת נתנה שלא ינתן כבוד וגדולה כי אם לתגמול מעשים טובים ומעולים לכן בני שמעוני וצאו לפני דרך הים הגדול ושוטטו באשר תמצאו גוי וממלכ' אשר ייטב לכם חזקו אל ירך לבבכם כי בכל מקום אשר תדרוך כף רגליכם תמצאו די מחסורכם אך שמעו בקולי והשכמתם והלכתם לדרככם ושמה תהפכו לאנשים אחרים ותצליחו ותעשו כאשר תמצא ידכם וישבתם שם עד אשר אשלח ולקחתי אתכם וזכר מעשיכם תביאו בידכם ועלי לשלם. כשמעם ויתעצבו הנערים אך היה דבר המלך אליהם נחוץ ולא יכלו עמוד וישתחוו ויצאו מלפניו ויעברו דרך הים מעבר לנהרי כוש ויבואו אל אחד האיים הרחוקים ומרחוקו פרדס גדול למראה נראה עליהם ויתאוו עליו ויבואו שמה וימצאו פתח פתוח לפניהם אולם בפתח השער היו יושבים שלשה אנשים האחד זקן מאד משענתו בידו מרוב ימים. והשני איש מכאובות נכא רוח ומוכה שחין. והשלישי איש ישיש נורא מאד בזיו וזהר הפנים. הראשון אמר להם בואו בני אל תוך הפרדס אך תדעו שיציאתכם ממנו היא הכרחית. והשני אמר להם אכלו בני כנפשכם ואל כליכם לא תתנו. והשלישי אמר להם באכלם מפרי הגן הזהרו בני מהיפה ותבחרו בטוב. והילדים ג' באו אל תוך הפרדס והמה הביטו וראו בו כמה צמחים נאים כמה אילנות יפים וכמה פרחים נחמדים וכמה פירות מבושמים ממינים משובחים וכמה מיני עופות בו משוררים ומזמרים. וכמה ברכות ושקתות מים מתוקים וטובים וכמה נהרות ונחלים שם הזהב הבדולח ואבן השוהם וכמה מחצבים יקרים. ויאכלו ויתעדנו בפירותיו והנם מתוקים וישתו ממימיו והם ערבים. גם צלו ואוירו היו להם למחמדים. ויהיו שם יושבים יחד ומשתוממי' כשבועים ימים. ויהי אחרי כן נתחדשו הימים ונשתנו הענינים ויפרדו איש מעל אחיו והנה האחד נמשך אחר תענוגי הפרדס ופירותיו היפים והנחמדים למראה ולא סר מהם ומחמודותיו ימין ושמאל. והנה השני פנה לו מעל אלה התענוגים אשר מכת הממשש ושאר החושים ונתן אל לבו לאסוף ולכנוס זהב לרוב ואבן יקרה הנמצאות שם לקח ושם בכליו ויהי הממון המובא בתיקון מעט בעיניו ועשה שק ממעילו וגם שם במתניו ולא סר מבקש עוד נכלים ותחבולות מעצי הגן לצאת אותו בהנה. ובין כה וכה מסגף את עצמו ומכלה את בשרו מטורח המשא ומסגוף המאכל והמשק' כי מאשוקת האסיף העצומה לא היה מוצא נחת רוח לנפשו ומחסר אותה מכל טובה. אמנם השלישי לא ישרו שני הענינים האלה בעיניו אבל הוא הכין את לבו להכיר ולהשכיל בעניני הפרדס ההוא הנכבד ולדעת את מוצאיו ואת מואביו תאיו אליו ואלמיו וכל עניניו במיני הפירות והצמחים אשר שם לבוא עד תכונותיהם מזגם וטבעם לחקור ולדרוש על חלופיהם ופליאו סגולתם לירד לעומק הבדליהם וצורותיהם ויחסם. אזן וחקר מטבעי הבעלי חיים הרבים והמשונים אשר נמצאו שם והיה עומד מרעיד ומשמים ממראה עיניו אשר יראו בפליאות מציאותם. משתאה מחריש מענין התעלות הברכות והנהרות והנחלים אשר בו ועוד היה מתפלא בו מעוצם הסדר הנמצא שם בעלות התעלות להשקות את ערוגות הגן לעתיו ורגעיו. גם יעלו המים אל השקתות אשד ישתו מהם הבעלי חיים אשר ימצאו בגן איש למקומו הראוי לו אל יחסר המזג. ויפן כה וכה ולא ראה שם גנן ולא שום אדם אשר יסדר אלו המעשים על מכונתם וגזר בשכלו שאלו הדברים הנפלאים א"א שיסודרו רק מפאת אומן חכם בתכלית עומק החכמה הוא ראוי שיהיה בעל הפרדס ואדוניו ושלא ימלט משיהיה למצא בפרדס ההוא או סביביו ועל הכל שם חשקו ותאותו לדעת מי הוא זה ואי זהו אשר עד הנה הגיע יד חכמתו. ובכל יום ויום היה מתהלך בתוך הגן אצל חומותיו הימצא מקום בו יצא להשלי' חקירתו אם ימצא את בעל הפרדס ההוא ואם יקרה לקראתו או מי שיודיע אותו אנה הוא ואי זה מקום כהיום ימצאון אותו. ובין כה וכה היה מתפרנס לשובע נפשו מפירות הפרדס הטובים וממימיו הערבים גם היה רואה שאין רע לקחת מעט מאבני המקום היקרות ולשום בחיקו לקבל מסגולתם תועלת לחזק בו ויהי כי ארכו להם שם הימים והאנשים האלה ג' כל אחד מהם מתעסק. בעסקו כפי מה שעלה בדעתו איש איש ממלאכתו והנה עבד מלך הכושי בא מבא ובידו אגרת הקריאה מיד המלך חתומה לאמר כבא הספר אצלכם חושו ובואו מהרו ועלו אלי אל תעמודו. ויהי כשמעם וימהרו דרך השער אשר באו בו והנה הראשון אשר לאכול לשבעה מפירות הגן ונעימותיו נתן אל לבו ובאו בו הפירות ההמה לתענוג ולרכות הטבע כאשר יצא יצא פתח השער בהשתנות עליו האויר וכמעט שנתחלפו לו טעמי המזונות וטבען צבתה בטנו ונפחה נפשו מהתענוג ומרוך ויפול מלא קומחו ארצה וימות. ואחריו יבא השני ועליו משא צמד פרדים מן הכסף והזהב וכן אבן יקרה אשר לכוסף משאם נשא בקלות עצומ' מאדם עד בהמה וילך בה הלוך ונסוע בכבדות רבה לא נודע אם בהמה מפרסת פרסה או חיה כי נשתנ' מראהו מאשר היה ובהגיעו אל פתח השער יצאו השוערי' ויבהלוהו ויקחו ממנו את כל המשא אשר עליו וישלחוהו ויהי הוא יוצא יצוא מצאוהו השומרים הסובבים את הגן ויחפשוהו הכוהו פצעוהו ויקחו ממנו את כל הנשאר בחיקו ובידיו ומאומה לא נשאר לנבל וישאר אך הוא עני וכואב הולך קודר ומשונ' מוכה אלהים ומעונה. ואולם השלישי שמח את קול הקריאה ויאמר אך עשרתי מצאתי ראיתי זה היום שקויתי עתה אצא להתהלך באשר אתהלך בתאוותי אולי יקרה השם לקראתי וינתן לי רצון נפשי בשאלתי וחשק מחקרי בבקשתי ויזכור אשר אמר לו האיש השני בבואו שמה כי לא נתן לו רשות להוציא משם רק את אשר יבוא אל תוך מעיו ומהר לקחת מזער האבנים היקרות אשר שם בחיקו ויבלעם עודם בכפו ולא נודע כי באו אל קרבו ויפן ויצא משם בגילה ובשמחה גדולה והשוערים והשומרים גם המה קבלו פניו בחבה. ופטרוהו באהבה רבה ויהיו שני האנשים האלה יצאו מן הפרדס לא הרחיקו וישאו עיניהם ויראו את הדרך אשר באו בו ויחזיקו בדרכם לשוב אל הארץ אשר יצאו משם הולכים בדרך להראה אל פני המלך. והנה האחד מעוני ומרוב עבודה משחת מאיש מראהו ומגבר נטרד הלוך וגעה עלה וירד פוסח על כפות ידיו ורגליו כאחד הקופים בא עד לפני פתח השער אשר עבדי אדוניו יושבים שם וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים ואין איש מהם מכיר בו ומרגיש אם בהמה אם איש ויאמרו איש אל אחיו מי נתן נבזה וחדל אישי' אשר כזה בינותינו. יקומו הנערים ויהדפוהו מפנינו. והיה להם כאוב מארץ קולו ומעפר תצפצף אמרתו הלא מילדי בית המלך אנכי היושבים ראשונה במלכות וישלחני אדוני לשוטט בארץ מרחקים ועתה הוא שלח בעדי באגרת כתובה ועל כרחי אני בא. וכשמעם חרפו אותו וידחפוהו ויאמרו מי אתה בזוי ושסוי מלא בושה וכלימה. לבא אל בית המלך פנימ' חדל לך סורה שבה אל האשפות או אל בית המטבחים. או עם בכור השבי אשר אחר הריחים והנה נדחף שם סר וזעף ויסר אל מקום אשר אסירי המלך אסורים וישכב שם למעצבה בדמשק ערש פאה. ופני המלך לא ראה. ובין כה וכה הגיע האיש השליט רץ כצבי וגבור כארי יפה פרי תואר ונחמד להשכיל הכרת פניו ענתה לשואלים. כי הוא איש חיל רב פועלים. ויתמהו עליו האנשים ויאמרו מי הוא זה הבא לקראתנו כדמות אורח והלך. והוד והדר לפניו כתואר בני המלך. וישמח בו ויחבקוהו וינשקוהו וימהרו ויביאוהו. ולפני המלך השיגוהו. מנוחה הדריכוהו. ויהי כבוא לפניו וישתחו על אפיו ארצה ויברכהו. וישא חן חסד ולפניו וישאלהו על כל מעשיו. ויספר לו את כל קורותיו ויאמר אדוני הארץ אשר אשר שלחתנו במאד מאד היא טובה ורחבה ולא יחסר כל בה. ויהי כי הגביל לספר בשבח הפרדם מוצאיו ומובאיו ותכונתו וכל ממשיו הנה מפיו יצא בזכרון שקתות המים הנחלים והברכות עליות ותחתיות. ויפק מפיו אבנים טובות ומרגליות. ויאמר הנשמע כדבר או הנהיה אהה אדוני המלך כי זה פריה ויגד לפניו כי הוא בכל אות נפשו בקש בעל הפרדם ההוא אשר כן הכירו בחכמתו לדעת מה טיבו ולהסתופף בצלו כי ידע חכו ממתקים וכלו מחמדים וישמח המלך בדבריו גם האבנים הטובות אשר הוציא מפיו ישרו בעיניו. ויצו לשום אותם בבית גנזיו ויאמר לו היטבת לראות וגם הטיבות אשר היה עם לבבך ועתה בא ואראך את האיש אשר אתה מבקש ויקם מכסאו ויקחהו בידו ויבא אותו חדר בחדר וישיבהו דבר לכל אשר שאלו לא היה דבר נעלם אשר לא הגיד לו והנה הגיע האיש אל קצה התענוג אשר נתאוה אליו. המלך גדלו וישם את כסאות עם כסאות השרים כלם. וישב שם עד עולם: