עקידת יצחק · פרק ק״א, ו׳

ואולם תראה עוצם כוונתו בזה אל אמתת מה שאמרנו ראשונה מענינים החיים ומהבדלם כשתעמוד על מה שכתב הפילוסוף בפרק ה' מהמאמר השלישי מספר המדות כאשר יתאר מהות הבחירה והבדלה מהרצון ובכלל שאר הבדלים אשר כתב אמר ז"ל עוד הרצון הוא תכלית אמנם הבחירה היא על הדברים אשר בעבור התכלית המשל כי נרצה הבריאות ונבחר הדברים אשר בהם נהיה בריאים ונרצה היות מאושרים ונאמר כן ולא יתכן לומר שנבחר זה ובכלל יראה כי הבחירה היא אצל הדברים אשר בנו ע"כ. הנה ביאר שעניך הבחירה ומהותה לא תאמר כי אם על הדרכים המביאים אל התכלית הנרצה והרצון לבד יאמר על התכלית והוא מה שאמר הכתוב בפירוש גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה (ישעיה ס"ו) כי שמו חפצם ורצונם אל השקוצים בתכליות להם ובחרו בדרכים המביאים אליהם, ומזה הטעם עצמו אמר כי לא נתיעץ על התכליות לפי שהבחירה הוא תאוה לקוחה בעצה מהדברים אשר בנו כו' כמו שכתבנו על לכה איעצך וגו'. והנה אחר שנתבאר שאין מטבע הבחירה ולא העצה ליפול על התכליות איך אמר משה ובחרת בחיים אם היה שכוונתו במלת חיים היתה על התכלית העליון אשר אליו תחוייב מגמתינו ולא עוד אלא שאמר למען תחיה שכבר שם הדבר מסובב מעצמו והוא כאומרו אכול כדי שתאכל או עמוד כדי שתעמוד וזה מגונה. אמנם כוונת הכתוב לדעתי היא מיוסדת על מה שנכתב ראשונה ומשלמת אותו לגמרי וזה שמהידוע שמיני החיים יתחלפו לאנשים כפי התחלפות תשוקתם אליהם וכלם בכללם נקראות חיים כאומרך חיי העושר חיי התאוה חיי מחשביים וזולתם והנה החכם במדינית קרא אותם כך כי כשידרוך הדורך בכל אחד מאלו יאמר עליו שהוא חי חיי הענין ההוא וכן הוא הלשון בתורה נאמר. על חיי האושר רצוני העסק על קבוץ הממון אמר ואת ובניך תחיי בנותר (מלכים ב' ד'). על חיי התאוה ראה חיים עם אשה אשר אהבת (קהלת ט'). על חיי המעלה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח). כי חוייב האדם לעשות אותם עסק שיחיה בו ועל זה הענין אמר החיים והמות נתתי לפניך. ירצה כבר נתתי לפניך את כל מיני החיים אם האמתיים ואם המדומים לכל מיני החיים הנמשכים להם ובחרת מכללם באותם החיים אשר יביאוך אל החיים האמתיים חיי ההצלחה המתמדת והוא אומרו למען תחיה אתה וזרעך כלומר תבחר מהם החיים אשר בעבורם תחיה אתה וזרעך על דרך האמת ולא שתמות בהם ולא תהיה בי"ת בחיים סימן לדבר הנבחר כבי"ת כי בחר ה' בציון (תהלי' קל"ב) מאום ברע ובחור בטוב (ישעיה ז') רק סימן הדברים אשר בהן ומהם הברירה והבחירה כטעם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים ושני העניני' בכתוב זה גם בפסוק כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל ומכל בני כי רבים בנים נתן לי ה' ויבחר בשלמה בני וגו' (דה"א כ"ח) הרי שבא לכאן לשון בחירה כפי ענינה לברור בטובה שבמנות ושלא יתאוה ביפה או בנראית טובה ממן כמו שזכרנו ראשונה. והנה בזה השלים להם הלמוד והעצה באופן שלם שיועילם לדורי דורות אם לא יסירו אזנם משמוע והוא הענין הראשון שאמרנו. אמנם על השני והוא ספוק הצרכים אשר בהם יחיו כל הימים אשר יתעסקו בהם בזה העסק התוריי אמר לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם כו'. ירצה גם לא ימנעו מכם כל הדברים הצריכים להתמדת חיותכם כי מובטחים תהיו כי בהיותכם על אהבתו וההליכ' בדרכיו ולדבקה בו לא יחסר כל לכם כי הוא חייך ואורך ימיך על האדמה וגו כמו שיצליחך ההצלח' הנפשיית התלויה בארץ שהוא עקר התועלת. והנה נתבארה הפרש' היטיב ועל פיה עלו בידינו שבעה דברים שנתחייבו הידיע' בזה הענין לפי שכל אחד מהג' ענינים נחלק אל שנים. אמנם הראשון שהוא התכלית א"א לו ליחלק שמטבעו להיות אחד כמו האות שישירו נגדו המורים בחצים אינו אלא אחד. ואליהם כוונו חז"ל במאמר ההוא שזכרנו ראשונה שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם וכו' כי הכרחיותם אל מציאות האדם והצלחתו מקדים אותה קדימה טבעית לבריאת עולם כענין שאמרנו שקדמה תורה לבריאת העולם על הדרך שנתבאר שם. ועל הענין הראשון אמרו כסא הכבוד כי הוא באמת הכרת התכלית האמיתי אשר אליו יכוונו כל השלמים בכל פעולותיהם כי על זה נקרא בכל מקום מפיו יתב' אני ראשון ואני אחרון כי התכלית הוא מה שעלה על דעת הפועל ראשונה והוא אשר יצא אל המציאות באחרונה כמו שכתב החכם בז' מהג' מספר המדות וכתבנוהו בעצת יוסף שער כ"ט. ולזה אמר נכון כסאך מאז כי מאז היה נכון כסאו זה מכוון להיות תל שאליו יפנו כל השלמים לבחור בכל מיני החיים אותם החיים אשר יגיעוהו לזכות ולחיות לפניו כמו שאמר ובחרת בחיים למען תחיה כמו שאמרנו. על הענין השני אמר תורה הוא הוראת הדרך אשר פי' באומרו אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יי' אלהיך ללכת בדרכיו וגו' כי הוא הדרך הישר מכל זולתה כמו שנתבאר בכמה מקומות אשר מכלל מצותיה ועקרן הוא הענין השלישי אשר אמרו תשבה כי היא ההוראה לשוב אל הדרך כאשר יטעה ההולך בה כמו שביארנו בשער הקודם ואלו הדברים קדמו לעולם אם להשלמת מציאות בריאת האדם ואם להצדיק מדותיו של יוצר בראשית להסכים בין יושרו ומדת טובו כמו שאמר טוב וישר יי' על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כ"ה) כי הוא סוד נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה (שמות ל"ד) כמו שכתבנו שם שער נ"ד. והטעם שהתשובה הוא תקון מסודר מפאת הסדר האלהי לכל חוטא למען יזכה בשפטו ואם יזדרז החוטא במעשה התשובה אין מקום למדת הדין לפגוע בו כעין חותם המלך הנמסר ביד האדם לבל יגעו בו השופטים. הראית איך הועיל החותם הזה לאחד מגדולי פושעי ישראל כשנגזרה עליו ועל ביתו כלה ונחרצה כמו שהגיד לו אליהו הנביא ונאמר (מלכים א' כ"א) ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט מה נאמר אחריו ויהי דבר יי' אל אליהו התשבי לאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני וגו' לא אביא הרעה בימיו. וכן אתה מוצא בדוד בבוא אליו נתן הנביא ואמר לו כה אמר יי' הנני מקים עליך רעה מביתך וגו' ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליי' ויאמר נתן אל דוד גם יי' העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב' י"ב) ועל מי שאינו ממלט את נפשו בזה החותם אחז"ל (במדרש קהלת פ"ז) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש (איוב י"א) משל לכת של לסטים שנתפסו בבית האסורים מה עשו הפקחים חפרו ויצאו ובבקר הלך המלך לדון אותם ומצא טפש אחד שהיה אצל החור שראה את אלו יוצאין ולא יצא כעס המלך עליו ואמר הטפש הזה שראה חביריו נמלטים והוא לא נמלט יתנקרו עיניו תחלה ואחר כך יהרג והרי הוא משל נכבד למי שהוא מחתרת התשובה פתוחה לפניו ולא נמלט בה מ"מ על הכריוחתה אמרו שקדמה לעולם מלבד מה שאמרו מקדימת התורה כמו שאמר בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. אמנם על הענין הד' אשר זכרו בכאן הכתוב באומרו וחיית ורבית וברכך יי' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה כענין שנאמר ועמך כלם צדיקים (ישעי' ס') כמו שנתבאר אמרו ג"ע והוא השם המיוחד לחז"ל (ברכות ט"ז:) לחיים הערבים ההם אשר שם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והוא אשר נאמר עליו ויטע יי' אלהים גן בעדן מקדם כי הצלחת הנפש וקיומה כוונה מתחלת הבריאה. וכן ג"כ על הענין החמישי שזכר באומרו ואם יפנה לבבך וגו' הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון וגו' אשר פירשנו אותו על העונש נפשיי אמרו גיהינם כי האל יתע' הקדים במחשבתו שיושג עונש והפסד למקלקל דרכיו ומשבש ארחותיו שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה והיה הדבר נכון מאד לפי שעם היות שהשלמים אינם משגיחין בטוב פעולותיהם אל הצלתם מהעונש אבל להשגתם השכר הנה האנשים החסרים על הרוב הם נמנעין מהרעות ליראת העונש וצערו וכמו שאמר החכם ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה (משלי ט"ו) ירצה אורח חיים שהוא כינויי מיוחד להצלחה הנפשית הנה הוא השכר העליון הנכסף והנאהב לכל משכיל אמנם למען סור משמאול והוא המלט מעונש של גיהינם הוא ענין שפל ולמטה ממנו אצלו אמנם הבלתי משכילים הדבר הוא בהפך או שירצה כי בהשקפת מהות ההצלחה הנפשית יראה לו דבר גדול ההשגה ועליון ממנו מאד אמנם בהשקפ' סורו משאול הוא יותר קרוב אליו ומשתדל בכל כחו ועכ"פ קדימתן לעולם הנאה הכרחית. והנה על הענין הששי שאמר בכאן העידותי בכם היום וגו' החיים והמות נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים וגו'. והוא פרסום הלמוד מפי מלמד ישר ונאמן אשר עמו לא הוצרך עוד לזולתו אחז"ל במאמר שמו של משיח ולזה לא אמר המשיח עצמו אלא שמו לפי שלא כוון מהם רק במה שיורה עליו השם שהוא רועה ומנהיג בצדק וביושר וזה שאמר וזה שמו אשר יקראו יי' צדקנו. והוא אומרו לפני שמש ינון שמו והכוונה שהוא שם מורה על שררה ואדנות ביושר כמו שעל השררה בהפך נאמר ואחריתו יהיה מנון (משלי כ"ט.) כי לפני המצא אור המאורות המוציא לפועל השגת החושים ההיולאנים ראתה חכמתו להמציא המלמד או המלמדים המאירים ומזהירים להוציא אל הפועל השלמות אשר בכח האנשים. אמנם על הענין השביעי אשר בכאן אמר כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וגו' שנתבאר על ספוק הצרכים להעמידו בטוב המצב ובאופן נאות להשיג אלו השלמיות הנפשיות אמר בית המקדש כי הנה באמת בהיות מקדם על מכונו ועבודה במעמדה היתה השגחת השם מצויה באדמה ההיא היתה מתברכת שלפניה ולא תחסר כל בה מהשלים כל צרכיהם ועוד היום בשבתנו על אדמת נכר עינינו ולבנו להתפלל נכח ארצנו ונכח בית מקדשנו להמציא מלפניו יתברך כל צרכינו ולהשלים כל מאויינו ועל זה נאמר מרום מראשון מקום מקדשנו כי מראש כוונה חכמתו לשבתו בבית הגדול והקדוש להיות שם אלהים קרובים אלינו בכל קראנו אליו. ובזה נשלמו כל הז' ענינים שעליהם הושתת העולם שמהם הפרשה הנפלא' אשר בפנינו בנתה ביתה וחצבה עמודיה שבע' להכין לנו את הדרך כי יחס לבבנו לרדוף אחר שלמותנו ולא נשוב עד השיגו. ואל ימעטו בעינינו דברי אלהים חיים אלו על הדרך אשר ביארנו כי הוא למוד נכבד מאד לעורר ולזרז כל בעל דעת אשר נגע אלהים בלבו לקנות אלו השלמיות האנושים כפי מה שגזר עליו הרצון האלהי מבלי עכוב אשר מי שבא לכאן ושמע דבריו וקבל מוסר: