עקידת יצחק · פרק ק״א, י״ב

אמנם הילד השלישיאשר בא באחרונה היה כת בני עליה ואם הם מועטים. המה שמעו האזינו הדברים אשר דברו באזנם לא עברו ממצותם המה ראו היציאה הכרחית כאשר גזר עתיק יומין ובחנו בין הטוב והיפה כאשר יעץ משה איש האלהים עזבו הענינים הנחמדים והמדומים ודבקו בטובים בחרו להם דרך יי' דרך חכמה ומוסר. עלו במעלות שכליות בהתבוננם באשר לפניהם מהדברים ההווים והנמצאים הנפלאים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת וכל שאר הענינים בעיניהם המה מהבל יחד. המה יביטו יראו וייטיבו עיונם בטוב מציאותם בעוצם סדורם בהפלגת תועלתם ביושר תכונתם ובחכמת השתלשלם והקשרם קצתם בקצתם עד הקיף שכלם אותם ודעתם בשחלקי המציאות כלם תחתיים שניים ושלישיים הם בנמצא אחד אשר הוא יתברך הממציאו והמקיימו והוא ורוחו ונשמתו המניעים והמנהיגים ובשני מיני ההנהגה שעליהם הושתת העולם. הראשונה אשר בה הכין העולם על מכונו מטבעי הפרקים וחלופי התקופות אשר ע"י תכונת צבאות השמים ותנועתם כפי צרכו של עולם בטבעי בריותיו שלומם וטובתם. והשנית ההנהגה אשר היא עליה המגעת בעניני הגמול והעונש אל אשר לא תשיג יד הראשונה כמו שכתבנו בשער ט"ו ושער ל"א ול"ח כל אחד לפי ענינו ומכלל זאת ההשגחה והיותר מיוחד אליה להחיות כל ליתן מטר על פני ארץ בעונתם ולשלוח מים על פני חוצות כצורכם וכזמנם כי הוא מפתח פרנסת כל חי כמו שאמר יפתח יי' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך וגומר (דברים כ"ח) ונאמר פותח את ידיך וגומר (תלים קמ"ה) כי דברי' האלה הם עדות לעצמם שאינם תחת המקרה וההזדמן כי המקרה לא יתמיד ולא יכוין אל דבר כמו שנתבאר אמתת זה בשער הא'. והנה כל עוד יוסיפו חכמה והשגה באלו הענינים עוד יוסיף כוסף ותשוקה לחקור במופלאות ולדרוש בנסתרות והיא היתה תשוקת גדולי הנביאים ויתר המעולים להדבק ביוצרם ולהתענג בזיוו בהשכלתם אלו הענינים הנפלאים ואיך הושפעו כלן מאתו ית' כל אחד לפי מעלתו והמוסיף בהשגה נתוספה בו זאת התשוקה עד שמשה רבן של נביאים הוא אשר הראה זאת התשוקה יותר מכלן כמו שנתבאר בשאלותיו הודיעני נא את דרכיך וגו' הראני נא את כבודך כמו שנתבאר במקומו שער נ"ד. ולזה אין כוסף השלמים להתערבם בעולם הזה המטריד אותן מהדבקות הזה הנפלא אשר היה להם חבור ההיולאניות ושכיות החמד כענין מאסר המונע האסור ללכת לנפשו כי על זאת התפלל דוד באומרו (תהלים קמ"ב) הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך וגו' ועל זה אמר בדרך משל והשאלה בהיותו במערה תפלה ולא די להם בזה שנצולים מעצב המות ומצערו אלא שנתחלפה להם דאגת מרורה לשמחת ממתקים והיא מותת הנשיקה מיוחדת לצדיקים. עוד זאת נתחכמו להם האנשים השלמים האלה לשלוח ידם ולקחת גם מהקנינים המדומים כל כלי זהב וכסף ושמלות וכל אבן יקרה השאילום וינצלום באופן שלא תשליט בהם יד השומרים להסירם מעליהם אבל יוליכום ויעבירום עמהם להביא מן הבא בידם מנחה אל אדוניהם ואולם היה זה בהוציאם כל אשר נדבה לבם אותם בכל צרכי נפשם ובספוק צורכי נפשם ובספוק צורכי שליחותם במעשה הצדקה וגמילות חסדים וקיום המצות האלהיות והדורן כאשר עשו רבים מהשלמים בדורם אשר בכל זה שלטו על ממונם ורכושם זכו בהם ושללו לנפשם. ובתלמוד בתרא (י"א.) נזכר על אחד מאנשי הכת הזאת מונבז המלך בזבז אצרותיו בשני בצורת וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו אוצרותם והוסיפו על של אבותיהם אתה בזבזת אוצרותיך ואוצרות בית אביך אמר להם אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי אוצרות למעלה שנאמר וצדק משמים נשקף אבותי גנזו אוצרות במקום שהיד שולט' בהם ואני גנזתי במקום שאין היד שולט' בהם שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך אבותי גנזו דברים שאינו עושין פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר פרי צדיק עץ חיים אבות. גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר וצדקה תהיה לנו ונאמר ולך תהיה צדקה וברכך וגו'. ביאר זה החסיד המעולה ה' תנאים שיזהר בהם כל אוצר וסוכן לעשות בם סגולה בענין האוצרות. הראשון שיהיה הדבר הנאצר במקום המשתמר שלא יפסד מצד המקום כגון שלא יהיה במקום רקב כההוא דאמר אבוה דשמואל אי אכלה ארעא תיכל מדידן (ברכות י"ח:) ועל זה אמר אבותי גנזו אוצרות למטה כי הנה כל מה שאצרוהו לצרכי זה העולם הכלה הוא מקום עפר רמה ותולעה שמכלה ומפסיד הכל ואני גנזתי למעלה מקום שלם וקיים המעמיד כל מה שנתון בו כמה שהעידה על זה רוח הקדש וצדק משמים נשקף כי הצדק הוא דבר קיים ומקיים כל הדברים ולכן שמו מקומו המעמידו השמים. הב' שלא יהא הדבר המוצנע ממה שיאכל וישתה או מאיזה דבר שאדם עשוי להסתפק ממנו תדיר כי אם ישלח ידו ולקח ואכל מעט מעט לא יעמדו ימים רבים ולזה אמר אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו שהרי הממון בכל מקום שישנו הנה הוא מזומן לקחת לו די ספוקו אמנם אני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שהמסגל מעשים טובים אם שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה הנה הקרן קיים ושמור לבעליו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך יראה שעקר פעולות הצדק והמשפט גנוזות שם תחת כסא הכבוד למען לא ישלחו הצדיקים את ידיהם בו עד בואם שם אל בית כבודם השלישי שלא יהיה מדבר שיפסד או יחסר מעצמו רק מהדברים הקיימים הבלתי נפסדים ואם יהיה הדבר ההוא מוסיף ומתיקר הנה טוב מאד ולזה אמר אבותי גנזי דבר שאינו עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שהמצות לא די שלא יחסרו אבל עושות פירות ופירי פירות וכמ"ש (משלי י"א) פרי צדיק עץ חיים. והרביעי שיהיה האוצר מדברים יקרי הערך בשויין מעטי הכמות ורבי האיכות כזהב הטוב ואבנים יקרות ומרגליות והדומה כי בזה תקל יותר שמירתם על זה אמר אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות כי הוא הדבר היותר יקר שימצא וכמו שאמר נפש יקרה תצוד (שם ו'). החמישי שיהיה האוצר ההוא במקום המשתמר שם מכל זולתו ולא יחילו בו ידי אחרים רעים וטובים כי בזה יהיה ודאי עושר שמור לבעליו ועליו אמר אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר ולך תהיה צדקה וכן אמר החכם יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך (שם ה') והוא האמת המוחלט שהמעשים הטובים המה מתעצמים בעושיהם לא יצאו מהם ולזה אין שום יד שולטת בהם: