עקידת יצחק · פרק ק׳, ח׳

אמנם חכמי התורה לא יכחישו בשלימות הישר מצד מעלת טבעו מעצמו אמנם יאמינו שמצד ייעודי התורה האלהית ושכר מצותיה חוייב לקבוע שכר רצוני לכל איש מהאנשים לפי טרחו ומשאו וצערו במעשה המצוה ההיא. הגע עצמך שאחד באת מצוה לידו ועשה ואחד הוציא עליה כמה טורח וכמה ממון היתכן שיהי' שכרן שוה מאת המצוה והגומל האמתי הנה באמת על זה אמר לפום צערא אגרא (אבות פ"ה). וזה טעם אל יאמר אדם אי אפשי וכו' אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כי מאחר שהניח שהש"י גזר עליו וצוה אותו לעשות כן חיייב שיגיע לו השכר בגמול המעשה לפי צערו וטרחו בלי ספק ומ"מ יש בחינות בדבר שבבחינת הענינים מצד עצמם הדעת הפילוסופי הוא הנכון כי מה טוב ומה נעים לפני אלהים אשר לא טעם טעם חטא מעולם או שטעם יותר מעט כי הוא אשר יזהיר כזוהר הרקיע אמנם בבחינת ייעוד השכר התוריי א"א שלא יושקף בו אל הטורח ואל הצער אשר יסבול העושה במעשה המצוה או בסורו מהעבירה כמו שאמרנו. והבדל ההשגות בחילוף השכר בשתי הבחינות הוא גלוי וידוע לפני יודע תעלומות המדרגות העליונות האלהיות. ונראה שבבחינות האלו בא המחלוקת בין ר' חייא ובין רבי אבהו כי הנה רבי חייא הקדים במעלה הרחוק בעבירה אל הקרוב אליה בבחינת עצמו ולזה אמר אבל צדיקים עצמם עין לא ראתה אלהים זולתך ואליו נמשך הרב המורה במה שכתב באלו הענינים כמו שאמרנו. אמנם ר' אבהו דבר מצד מה שהוא מפאת ייעודי התורה ומצותיה אשר באמת יש לדון גם כפי הטורח והצער. וזהו טעם ופליגא דר' אבהו כלומר שדברו בזה בבחינות מתחלפות ובענינים חלוקים והוא מה שקיים הרב בהלכות תשובה כנזכר וכבר נתישב הדבר לפי הפירוש אשר זכרנו בזה המאמר. אמנם לפי מה שאמרנו ראשונה הנה אין בין המאמרים האלו הפך וסתירה כלל כי הבעל תשובה שדברנו עליו אינו הכשר שדבר בו הפילוסוף אבל הוא החוטא שחזר להיות צדיק וישר ואיש כזה ראוי לשבח מאד לא מצד מה שחטא בימי חרפו ולא מצד מה שהוא עושה מהיושר בתאוות רעות אבל מצד מעשיו השלמות מכל הצדדים שזכרנו ואם בתשבותו הרמתה על כל חטא ופשע מחטאיו הראשונים כי על כן חשבום חז"ל לזכיות ואם בשמעשיו יותר חזקים ומעולים ואם במה שחוייב שיהיו יותר מרובים ואם מצד קירוב הכנתו לעשות מה שלא בא לידו שראוי שיצורף למעשה הכל כמו שנתבאר. ולהמלצת זה הענין הנכבד מכל צדדיו נזכור מה שנמצא בדברי הראשונים דבר שעם שכוונוהו לד"א ארחיבהו ואכריע אותו להיותו משל נכבד לזה הענין שהיינו עליו. אמרו כי מלך אחד הטיל על שני אומנין ציור קירות היכלו והמה קבלו עליהם וחייבו ראשם לגמור מלאכתם ליום נועד וחלקו מלאכתם לחצאין זה נוטל שתי קירות סמוכות וזה נטל שתים כנגדן והנה האחד היה איש מהיר במלאכתו נזדרז אל המלאכה וכלה אותה טרם המועד אשר יעדו. והשני היה מתעצל טומן יד הולך ושובת עד כי אפסו לו הימים עד בלתי השאיר לו תשע או עשור. ויהי בראותו כי כלאה לו הרעה מאת המלך חרד בלבו חרדה גדולה וצעק על חרפתו וכלימתו צעקה גדולה כי ראה חבירו יוצא בשם ותהלה כשם הגדולים והוא יהיה לקללה ולשנינה כאחד הנבלים ובחזקתו ותעצומו בבכיתו וצערו צלל בעומק רעיוניו ועלתה במחשבתו משיחה נפלאה מסוגלת לצחצח ולזכך האבנים עד שיהיו מזוככים ונמרקים כעין נחשת קלל וימהר לעשות אותה ויקח את המסך ויפרוש בבית מזוית לזוית להבדיל בין מלאכתו למלאכת חבירו וטח שתי קירותיו בטיח האמונות טיחה זכה ונקיה יותר נאותה לפי המלאכה ואח"כ שפשף אותם היטב וימשח אותם בשמן המשחה עד אשר היו כמראות של זכוכית המקבלות המראות קבול נאות וחזק. ויהי היום ויבא המלך אל היכלו לראות מלאכת עבודתו ויבאו עמו כל גדולי מלכותו וימצאו שתי הקירות אשר עשה האומן הראשון מעשה מפואר כל מלאכת חרש וחושב וירא והנה טוב מאד וישמח המלך עליו וצוה לתת לו שכר משלם. וישאל גם את השני לאמר מה מלאכתך ויאמר יבא אדוני המלך מעבר הוילון וביתה ויעבור וירא והנה שתי הקירות חלקות ומצוחצחות מבלי שום ציור ופתוח ויכעס עליו המלך לאמר מה עשית וימהר האומן טרם תעלה חמת המלך ויסר את המסך המבדיל בין שתי המלאכות והנה כל הפתוחים והציורים אשר עשה חבירו בשנתים ימים או שלש כלם נתחקו כמו רגע בצחצוח הקירות אשר תיקן באופן נפלא מהיופי והנעימות שאין הפה יכולה לדבר מלבד מה שהוכנו לקבל כל שאר הצורות והפתוחים אשר ישימו לפניהם מזולת פתוחי הקירות אשר כנגד' ממה שנמצאי' פה היום ומאשר יבואו אחרי כן ויוסיף המלך שמחה גדולה במלאכת הזאת האחרונה מבראשונה וכל אשר עמו נפלאו מאד מהמראה ויאהב המלך את האומן ויוסף את שכרו ויכבדהו וינשאהו מן הראשון. והנה המשל הזה יצייר יפה כל מה שאמרנו כי עם היות שהמלאכה הראשונה היא יותר שלמה בבחינת עצמיותה הנה השנית נתפארה עליה בתחבולת המלאכה עד שכל אחד ממנה היא טובה מחברתה בבחינת מה. ויהיה שכר הראשון כאומן שלם אמנם השני יהיה כממציא ומתחבל. יראו בו השלשה ענינים שאמרנו האחד שהציורים ההם היו יותר דקים וזכים מאשר כנגדם. והשני במה שנראו עוד בהם הצורות הנצבות שם זולתם. והג' במה שיש מהם כח לקבל כל מה שאינו פה היום מהענינים כשיביאום שם. ועל כל זה ישובח האומן ההוא מחבירו מלבד מה שאמרנו ראשונה מהיותו מקבל שכר עותתו כי ג"כ יצדק בזה האומן שהוא מקבל שכר על עצלתו יות' מעל עבודתו. והכל עולה כהוגן והדין דין אמת מבלי פקפוק וערעור ואולי כי בהשקפת זאת לא ערער עלי והרב המורה מזה המאמר כלל. והנה אחר שהשב בתשובה לא ימלט אם שישוב מיראה או מאהבה והראשון הוא פחות מצדיק והשני הוא טוב מצדיק לזה לא נמצא לרז"ל מאמר שישוו אותו לצדיק אבל חשבו חטאיו אם לשגגות ואם לזכיות וכבר נתבאר ויפה המאמרים שזכרנו בתחלה עם מה שהיתה כוונתינו בענין התשובה וסודה: