עקידת יצחק · פרק ק׳, ה׳

והנה אחר ששלימות האדם ואמתת חיותו בלתי מושג כי אם בעשות חיל והחליף כח לרוץ אל המערכה אל קצה הדרך הזאת לראות באור פני מלך ועיננו רואות כל העם מקצה מדורות הראשונים והנה לא יוסיפו ללכת בדרך הזה עוד אדרבא הולכים אחורנית ופניהם נסוגי' מהחפץ יום יום וכל עוד שיתמידו בדרכה עוד יוסיפו סרה ורחוק מהחפץ האלהי המכוון ראשונה מה נאמר לאותה בושה ומה נדבר לאותה כלימה ומה נעשה להסיר חרפת הריחוק והנסיגה הזאת כי אם את אשר יעשון הולכי נתיבות עקלקלות אשר בפתיותם אוחזים דרכם הפך הפאה הנרצית להם כי כאשר נזדמן להם שיתישרו אל נכונה הם הופכים פניהם אל אחוריהם ובדרך ההוא אשר הלכו בה הם שבים ללכת והוא באמת סוד התשובה שאינה רק השבת החוטאים בדרך ההוא אשר הלכו בה הפך המגמה. האמנה כי כאשר הכינה חכמת הבורא יתעלה לאנשים הטועים מני דרך אופני הישרת בהם ישובו איש לדרכו הנאות לו כן הכין בחסדו אופנים ופנים מפנים שונים לפני העוזבים ארחות יושר בהם יתעוררו וישובו אל עקר הכוונה כל אחד לפי מה שהוא כי טוב וישר יי' על כן יורה חטאים בדרך. וזה כי יש אנשים זריזים ופקחים שנותנים תמיד לבם על דרכיהם וחושדין את עצמן בהם ומכוונים את פאת מגמתם ברוחות העולם או בזולת זה ומרגישים טעותם ושבים מעצמם אל הדרך הנכונה כמו כן יש אנשים נלבבים מרגישים בעצמם בסורם מהדרך הנכונה ויתעוררו אל התשובה והופכים פני מגמתם מאשר היו ראשונה כי ע"ז נאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל יי' (ישעיהו נ״ה:ז׳). אם תשוב ישראל נאם יי' אלי תשוב (ירמיהו ג׳:ז׳) וזולתם מהכתובים והיא באמת המעולה שבתשובות ומזה אמר המשורר לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ (תלים י"ז) ירצה כי לפעולות שהאדם יחטא בהנה בדברי השם יתע' כלומר לעבור על דבריו כי לתקן עצמו בהם שמר ארחות הפריצות והפשע אשר הוא עובר בהם ומרשם אותם בלבו כדי לידע לשוב בדרך ההוא לתקן את אשר עוותו כמי שמרגיש שהוא טועה בדרך ומציב ציונין כדי לידע ולשוב בסוף וכדאמרי התם מחוי רב יהודה באותה אשה ובאותו מקום ובאותו פרק (יומא פ"ו:) כי עקר הבעל תשובה שיהא החוטא על כל פשעיו במקומן ושעתן ועושה אינו אותם. ויש מי שירגיש טעותו בדרך אשר הוא הולך אבל לא יספיק להתישר מעצמו אל הדרך הנכונה אמנם תולה הוא את עיניו אל הדרכים הסלולות והנתיבות המפורסמות אשר מגמתם אל הערים והמדינות הגדולות והולך בהם ויבטח בעוד שלא ידע לכוין את דרכו ממש וכן יש דרך שני לבעלי התשובה דומה לזה למטה מהראשון עליו אמר הכתוב כה אמר יי' עמדו על דרכי וראו ושאלו לנתיבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך (ירמיהו ו׳:ט״ז) והכוונה אל הדרכים אשר שמו אותם אבירי הרועים אנשי השם אשר מעולם וכמו שאמר אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו' (שיר השירים א׳:ח׳). לא שילך בענין הזה בדרכים הנכבשים לרבים כי ודאי הסכנה מצויה בהם וכמו שאמרה התינוקת לסטים כמותך כבשוה (עירובין נ"ג:) שהוא משל נכבד בכאן וכבר כתבנו ענין זה הסכנה בשער ס"ב: ויש מי שלא יספיק לישר את עצמו באחד משני הדרכים האלה והוא טורח לחזר אחרי עוברי דרכים או עובדי אדמה או הרועים אם קרובים ואם רחוקים לשאול מהם תוכן הדרך אשר צריך ללכת בה כמו כן הוכן דרך שלישי למטה מהראשונים בתשובה לאלו האנשים אשר אמרו לא נלך והוא אשר אמרו הנביא כה אמר יי' צבאות שאל נא את הכהנים תורה לאמר הן ישא איש וגו' (חגי ב׳:י״א-י״ב). והכוונה כי כאשר מעצמו לא ידע ולא יתישר אל הדרך הקודם שיתעורר לשאול דבר מפי הכהנים והנביאים אשר ידע כי הם ידעו דרך יי' ודבר אמת אתם ומפיהם יתישר בדרכו יותר ממה שיתישר על פי דרכם של ראשונים כמו שהיה הרצון בשאלה ההיא אשר צוה שיתישרו בה על ידי חגי הנביא. וגם כאשר לא ישים עובר אורח את לבו גם לזאת כבר הכין להם יתעלה הישרה מחוץ להם לגמרי במה שנתן רוח נדיבה בלב האנשים לעזוב רועה עדרו ואכר מחרשתו והלוך ויעזוב דרכו לישר האנשים כשמכירים בהם שהולכים בדרך לא טוב וכל שכן אם הם עלולים ליפול אל אחד הפחתים או למקום גדודי חיות או לסטים כי הם מתעצמים לקרוא אחריהם ולרמוז להם הדרך הישרה או להצילם מהסכנה כמו שיחוייב מטבע האהבה האנושית וכאשר כתב החכם בתחלת המאמר הח' מספר המדות וכנגדם ממש כאשר יסתר הדרך הקודם מעיני החטאים כי לא רצו לדרוש דרך יי' משפט אלהיהם הקים עליהם רועים על הדרכים וצופים על הנתיבות כמו שאמר ואתה ב"א צופה נתתיך לבית ישראל (יחזקאל ג׳:י״ז) וכל הפרשה ההיא וכן אמר ישעיהו ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו (ישעיהו ל׳:כ״א). קול קורא במדבר פנו דרך יי' קרא בגרון אל תחשך (שם נ"ח) וזולתם רבים. וגם כאשר לא תעמוד הישר' זאת להולכי דרכים אם מפני שלא שמעו לקול מורים או מפני שלא האמינו לדבריהם עדין לא ננעלה להם פתח ההצלה לגמרי וכבר יגיעו אל מקום הצער והנזק ויקבלו מקצת הרע המזומן שם ונפקחו עיניהם עליו לבלתי שוב בדרך ההוא עוד וכן לאשמת הפצר החוטאים ולרוב מרים כמ"ש עליהם והקימותי עליכם צפים לאמר הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב (ירמיהו ו׳:י״ז) ואע"פ שצעק ואמר החרשים שמעו והעורים הביטו לראות כמו פתן חרש שמו אזנם מאנו שמוע ולא אבו קחת מוסר אז הכין להם ייסורין ותלאות רבות כפי רשעת החוטאים אם מעט ואם הרבה באופן שישמעו על כרחם וישובו בטרם יספו בכל חטאתם והיא הפחותה שבכל דרכי התשובה שאינה אלא מחמת הדוחק כמו שכתבנו עליה בפירוש אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב (שם ג') בשער ל"ו. ועל זה אמר ישעיהו (ישעיהו ו׳:י׳) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וגו'. ואמר עד מתי יי' ויאמר עד אשר אם שאו ערים וגו' (שם). ראה איך הזכיר כמעט כל מיני התשובות אשר זכרנו או קרוב לענינם מאד וחתם ועוד בה עשירי' וגו' (שם). ירצה כי כאשר יהיה זה אע"פ שלא ישאר בם רק עשירית העם ישובו כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם מצד שזרע קדש מצבתה. והנה כמו שנתחלפו דרכי התשובה מצד חלופי בעליה על הדרך הנזכר כן יתחלפו דרכיה מצד חלופי החטאים אשר תהיה עליהם מצד מה שנתרחק הנפש מבוראה בקצתם יותר מקצתם אשר לפיהן צריך ההשתדלות יותר חזק להעביר כתמם להשיב הנפש אל מכונתה כמו שהורה רבי ישמעאל (יומא פ"ו.) באותם ארבעה חלוקי כפרה שזכר כמו שביארנו ענינו יפה בסדר י"ה שער ס"ג: