עקידת יצחק · פרק י׳, ח׳

אמנם הנראה אלי יותר נכון בזה לפי חמר הנושא ויוקר הענין המסופר ושלמותו כי בשלשה פסוקים אלו חזר וכלל בדרך המשל כל מה שהיתה כוונתו ית' ביצירת האדם ונתינת מהותו ושיעור השגתו והמדרגה אשר יעמוד אצלה בין הקיצור וההשגה על פי הרוב והסבות המביאות לכך כי הוא מה שיתכן שיחתום בו זה הדבור הנפלא כי הוא יהיה הערה יועיל מאד מאד לעורר ולזרז כל בעל שכל להתקומם ולהתגבר ולהתאפק לכל המונעים הנצבים עליו עד יכונן ועד ישים לנפשו שארית ופליטה בארץ החיים. ולזה אמר הן האדם היה שכלי כאחד ממנו לדעת טוב ורע ואם יאכל מעץ החיים יהיה מטבעו חי ונצחי והנה אין כאן בריאה חדשה וכמ"ש אם אברא אותו מן העליונים יחיה ולא ימות (ב"ר פ"ח) והיתה העצה היעוצה לגרש אותו מאצל עץ החיים כדי שישאר על שני הענינים שכלי מצד ועובד אדמה מצד. ויהיה על בחירתו שאם יחיה ימות ואם ימות יחיה כי זה כל האדם. והוא עצמו ענין לא טוב היות האדם לבדו כמו שפי' שם ויהיה וישלחהו ה' מגן עדן ע"ד למחיה שלחני אלהים (בראשית מ״ה:ה׳) אשר שלחך היום כו' (שמואל א כ״ה:ל״ב) כי הוא ית' סבב פני הדבר במה שראתה חכמתו שא"א להמצא האדם בזולת זה האופן וכמוהו וישלח אותם משה על פי ה' (במדבר י״ג:ג׳). ואמר כי הנה מזה היה מה שהיה מהמצאו על הרוב מגורש מעדן. והוא ממש מאמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו כמו שפירשנוהו שם ותאר ענין גרושו משם בשני התארים המיוחדים אליו השגורים בפי כל החכמים. הא' רוממות ומעלת הדרושים השכליים אשר אצלם ימצא השלמות שהמה רחוקים ונפלאים ממנו כפי טבעם הפלא ופלא. והשני חולשת ענינו ורפיון השגתו מצד עצמו באשר הוא כח היולאני. וישיגוהו עוד המונעים הגדולים אשר השתוקק אליהם מצד השתקעו באלו הענינים המפורסמים המחוייבים אל אכילת העץ ההוא ונמצא עם זה משולל מאלו השני פנים אשר עליהם כוון המשורר באומרו פליאה דעת ממני כו' (תהילים קל״ט:ו׳) ירצה אם בהשקפת עצמו היא פליאה ואם מצדה לא אוכל לה. וזה אומרו במשל קרוב מאד וישכן מקדם לג"ע את הכרובים כו', הנה על מעלת המושגים ורוממותם אמר שכבר השכין והניח מקדם כלומר מעת היצירה לשידבק הגן החלקי בעדן הכולל צורך וחיוב השגת האדם במושכלות העליונות כנמצאים הרוחניים האלהיים הנקראים כרובים או מלאכים וחשמלים אשר השגתם והשכלתם קשה מאד מצד רוממותם מהם. ועל תאר קצורו מצד עצמו אמר ואת להט החרב המתהפכת וזה שכבר השיב צור חרבו הקשה והחזקה אשר נתנה בידו להתחזק ולחתוך בה גזרות אמתיות בכל אלו העיונים ובלהט שלה המתהפכת לצדדיה לחולשה נחושתה הניף עליהם ותחללם כמו שחוייב לשכל ההיולאני בהפרדו מעל שלמותו והתהפכו לכמת צדדים ממבוקשיו המדומים שכאשר יחזור על העיון תתהפך חריפותו וחדודו לגסות וטפשות ולא יהיה לו כח גוזר וחותך על האמת והשקר במושכליו בדברים הקלים והקטנים כ"ש בענינים הקשים האלהיים. ויקרה לו כמי שרוצה לחתוך עמוד של שיש בחרב הבדיל או העופרת שתהיה להט שלה מתהפכת ולא תחתוך. ואולי שלזה כוון הרב המורה ז"ל במה שכתב בהקדמה ואפילו האור ההוא הקטון אשר יזרח עלינו אינו תדיר אבל יציץ ויעלם כאלו הוא להט החרב המתהפכת: ואיך שיהיה. בזה הענין נשמר מאד דרך עץ החיים כי הן הנה הסבות העצמיות והראשונות אשר לא יושגו החיים האמתיים לבני אדם אחרי אכלם מעץ הדעת טוב ורע זולתי למעט מבני עליה אשר ראוי לכסות עצמן באותן כתנות האור בגדי ישע ומעיל צדקה המפארים חתן וכלה ומעמידין אותן על שלמותם כי אלה הם אשר נפרדו מכל אלו הענינים החיצוניים ונתעצמו במשכלות התעצמות נמרץ ונכנסו לפרדס הוא העדן הנאמר בכאן ואין שטן ואין פגע רע שימחה בידם אבל נכנסו בשלום ויצאו בשלום ועם ה' כלם צדיקים. ודי בזה למה שרצינו בזה השער: