כף החיים - אורח חיים · סימן תק״ל

א) [סעיף א'] חו"ה אסור בקצת מלאכות וכו' דעת הטור איסור מלאכה בחו"ה מדרבנן אבל הב"י הביא כמה ראשונים דאיכא דס"ל מדרבנן ואיכא דס"ל מדאו' וכתב ולע"ד נראה דאיסור מלאכה בחו"ה ד"ת כדמשמע במס' חגיגה (י"ח ע"א) אלא שהתורה מסרה לחכמים שיאסרו המלאכות שנראה להם יעו"ש. וכ"נ דעת מור"ם ז"ל בהגה שכתב בהכרעת ב"י. וכ"כ מ"א סק"א. שו"ג או' א'. ומשמע מכאן דדעת מרן ז"ל איסור מלאכה בחו"ה דאו'. וכ"כ השו"ג שם דלקמן סי' תקל"א סעי' ג' פסק הש"ע כמ"ד דאיסור מלאכה בחו"ה מה"ת דספקא לחומרא יעו"ש. וכ"כ בס' בגדי ישע. מיהו המ"א שם כתב דבסי' תקל"ח משמע דס"ל להרב"י שמלאכת חו"ה הם מדרבנן. וכ"כ הער"ה. ועיין עוד בשד"ח מע' חו"ה או' טו"ב שהביא עוד כמה פו' דפליגי בדעת מרן ז"ל אי ס"ל דאו' או דרבנן יעו"ש:

ב) ואיתא במס' פסחים (קי"ח ע"א) כל המבזה את את המועדות כאלו עובד ע"ז ופירש"י שעושה מלאכה בחו"ה. ומשמע דהיינו למ"ד איסור מלאכה בחו"ה דאו' אבל למ"ד מדרבנן זה לא קאי אחו"ה. וכ"כ התו' בחגיגה ח"י ע"א. ומאי דמשמע מדברי מ"א שם דזה קאי גם למ"ד מדרבנן כבר הקשה עליו המחב"ר או' א' והחמ"מ יעו"ש:

ג) ותנן פ"ג דאבות המחלל את הקדשים והמבזה את את המועדות וכו' אין לו חלק לעולם הבא. ופירש"י שם והמבזה את המועדות חילל חו"ה בעשיית מלאכה או שנוהג בהם מנהג חול באכילה ובשתיה יעו"ש וכן פי' ר' עובדיה על המשנה הנז' וכ"כ השה"ל (כ"י) סי' ד"ך חייב אדם לכבד חו"ה במאכל ומשתה דכתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש וחו"ה בכלל מקראי קודש הם יעו"ש. והב"ד החיד"א בקו' שמחת הרגל לימוד ג' דסוכות יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר בסי' זה או ב' וכ"כ מ"א שם בשם התניא סי' נ"א דחייב לכבדו במאכל ומשתה ובכסות כשאר יו"ט. וכתב עו"ש המ"א ומהרי"ל לבש הקט"א ומטרו"ן של שבת. וכ"כ א"ר או' א' ח"א כלל ק"ו או' א' מק"ק סי' נ"ב או' ג' מ"ב או' א' ועיין לקמן סי' תקס"ח סעי' ה':

ד) וכתב עו"ש המ"א דבסי' קפ"ח סעי' ז' משמע דדי באכילת פירות ומ"מ נראה לכתחלה מצוה לאכול פת. וכ"כ א"ר שם. א"א או' א' מק"ק שם. ולכתחלה מצוה לקבוע סעודה על הפת אחת בלילה ואחת ביום. מ"ב שם ועיין לעיל סי' תי"ט או' ב' לגבי ר"ח שכתבנו דיש לבצוע ג"כ על שתי ככרות כדי לכבדו יותר מן החול יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן:

ה) וכתב הרב או"ח ריש דף צ"ג וז"ל ירושלמי א"ר אבא בר ממל אלו היה מי שיתמנה עמי התרתי שיהיו עושין מלאכה בחו"ה כלומר שאין אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ושמחין ויגיעין בתורה והם אוכלים ושותין ופוחזין נראה שאיסור גדול בשחוק וקלות ראש יותר מעשיית מלאכה יעו"ש. וכ"כ הכלבו ססי' ס' א"ר או' א' מחב"ר או' ר בגדי ישע. מק"ק שם או' ד' מ"ב או' ב' ועיין להרב חיד"א בקו' שמחת הרגל לימוד ג' מ"ש קללות נמרצות להמשחקים בקובייא בחו"ה דמלבד שפרקו עול התורה עוד יוסיפו לענות נפשם שלא לענג המועד באכילה ושתיה כדת מה לעשות יעו"ש. ועוד עיין מ"ש בזה לעיל סי' של"ח או' ט"ל יעו"ש:

ו) שם. הגה. לפי צורך הענין וכו' הלכך התירו דבר האבד פי' שהוא אבד אם לא יעשני. והתירו כל צרכי רבים ואפי' צרכי יחיד אם איני מעשה אומן. והתירו כל צרכי המועד. ואפי' בדברים האסורים התירו בשביל הפועל אם אין לו מה יאכל. טור. לבוש. ומ"ש והתירו כל צרכי המועד ר"ל לצורך אוכל נפש דמותר אפי' מעשה אומן כמ"ש ברסי' תקל"ג אבל שאר צרכי מועד דוקא מעשה הדיוט כמ"ש בסי' תק"מ ותקמ"א יעו"ש, ביאורי הגר"א. וית' כל זה כל אחד במקומו בס"ד:

ז) מקום שהיו מקילין בקדושת חו"ה ולא היו מבחינין בין דבר האבד לשאינו אבד והסכימו בגזירת נח"ש לאסור אפי' דבר האבד ובא חכם א' והתיר ההסכמה זו דשיתן מדמי המכר שימכור כך וכך מעות לקופת ההקדש ראוי לעונש. הרשי"ם חי"ד סי' ק"ך. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"א. א"ר או' א' מק"ק סי' נ"ב או' ב' ועיין עוד לקמן סי' תקל"ז או' ד':

ח) והא דאסרו מלאכה בחו"ה כדי שיהיו פנויים לעסוק בתורה. ולכך התירו נמי דבר האבד כדי שלא יצטער על אבידו ויבטל את לימודו. דרשות מהרי"ל ה' חו"ה. א"ר שם:

ט) מותר להרוג בחו"ה זבובים ויתושים שמצערים את האדם ואע"ג דמצי להבריחם מ"מ מיד יחזרו עליו והוי מלאכה שא"צ לגופה ויש בו צורך אדם ומותר. הרדב"ז ח"ב סי' תשכ"ז ורמזו הברכ"י או' ב' זכ"ל או' ח':

י) ליל ב' של חו"ה שחל להיות במו"ש יברך על הבשמים הרב מנחת שמואל סי' י"ב. וכן נהיגי בכל תפוצות ישראל. רו"ח או' ב' ועיין לעיל סי' רצ"ז או' א':