כף החיים - אורח חיים · סימן תי״א

א) [סעיף א'] מי שהיה במזרח ביתו בשדה. ר"ל שהיה בשדה במזרח ביתו וכ"ה בלבוש:

ב) שם. בענין שהוא רחוק ממנו וכו' ר"ל בשעה שקדש היום היה מקום העירוב רחוק ממנו יותר וכו' עו"ש או' א'

ג) שם. ונשאר לו שביתת ביתו. ולא דמי לסי' ת"ט סעי' י"א דאמרינן לא יזוז ממקומו דהתם היה בא בדרך ולא ניחא ליה דליקני שביתה במקומו אבל העומד בביתו ודאי ניחא ליה למיקני שביתה בביתו כשאין עירובו עירוב. רש"י והר"ר יהונתן כתב דהכא דהשליח פשע יכול לומר לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי והו"ל כאלו לא עירב כלל. ט"ז ומ"א ונ"מ בין הטעמים דלהרר"י אם היה בשדה במזרח העיר והלך בעצמו והניח עירובו חוץ לאלפים מזה המקום ודעתו לחזור לכאן בשעת קידוש היום דהפסיד שביתת ביתו כיון שלא נעשה ע"י שליח אבל לרש"י אף בזה יש לו שביתת ביתו כיון שעכ"פ הוא בתחום ביתו ומדברי הש"ע סי' ת"ח סעי' ד' משמע כרש"י להלכה דהא כתב דנתן הוא עירובו חוץ לתחום אינו כלום וממילא משמע דלא הפסיד שביתת מקומו. ט"ז שם. וכ"כ המחה"ש דמה שציין המ"א לססי' ת"ח ר"ל דשם ק"ל כרש"י יעו"ש. אמנם בהגהת הלבוש כתב דלא פליגי וגם טעם השני אית ליה דרש"י אלא דאתא לאשמעינן קולא דאפי' במקום שהמשלח אין לו שביתה אחרת בשום מקום סמוך למקומו כגון בא בדרך ואמר לשליח לך והקדם וערב לי בצד פלוני ולא ייחד לו מקום והלך ועירב לו וכשחשכה נמצא שהוא יותר מאלפים מעירובו' דאמרינן לעיל (סי' ת"ח סעי' י"א) גבי אילן שלא יזוז ממקומו ה"מ בהוא בעצמו שפשע שהיה לו לפרש אבל ע"י שליח לא פשע וקנה שביתה במקום שחשכה לו ויש לו אלפים אמה לכל רוח שיכול לומר לשליח לתקוני שדרתיך וכו' יעו"ש והביאו המש"ז וכתב דכ"ה דעת המ"א שציין לססי' ת"ח לומר דשניהם אמת. וכ"נ דעת הא"ר ממ"ש על הט"ז דאשטממתיה דברי הלבוש. ובלא"ה גם הט"ז כתב דהש"ע ס"ל להלכה כרש"י כנז' ועיין לעיל ססי' ת"ח:

ד) שם. קנה שביתה וכו' שהרי עשה שליחותו ונחשב לו האלפים משם.