תקוני הזהר · פרק קמ״ב, ג׳

וְעוֹד לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ, דָּא נִבְלוּת הַפֶּה, עַל הָעִץ דָּא לִישָׁנָא בִישָׁא, דְחוֹבָה דָא גָרִים דְּיָמוּת קֳדָם זִמְנֵיהּ, וְדָא אִיהוּ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ, דָּבָר אַחֵר לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ, דָּא יֵצֶר הָרָע, עַל הָעִץ דָּא נִשְׁמַת חַיִּים, דְּמָאן דְּחִלֵּל בָּהּ אִתְּמַר בֵּיהּ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ, וְיָמוּת בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, דָּא אִיהוּ דִינֵיהּ בְּחֶנֶק מָאן דְּעָבַר עַל דָּא. (דבר אחר לא תלין נבלתו על העץ, דא נפשא דחול דלא תתחזיא קדם נפשא יתירא ובגינה אמר למשה (שמות ג ה) של נעליך מעל רגליך).