מלחמות השם יחיא קאפח · פרק ט׳, י״ט

קלז) ובמדרש רבה פרשת קרח דרשו רז"ל ששים המה מלכות, אלו ס' מסכתות ושמנים פילגשים אלו שמנים בתי מדרשות שהיו בירושלם כנגד פתחיה, ועלמות אין מספר, משנה החיצונה, ופירש הרב עץ יוסף ומת"כ דקרי לבתי מדרשות פילגשים על שם שנושאין ונותנים בהם וחולקים בהם וחולקים זה עם זה כמו פילגשם (ומחבר הזהר כשנאתו למשנה ולתלמוד דימה שקלא וטריא דרבנן לכלביך דצוחון הב הב ושם אותם מיורשי גהינם האומרת הב הב) ופי' משנה החיצונה מה שלמדו היחידים חוץ לאלו בתי מדרשות, וביד יוסף פי' אלו הברייתות, ע"כ, וכן מצאתי בשיר השירים רבה וז"ל ששים המה מלכות, אלו ששים מסכתות של הלכות ושמנים פילגשים אלו שמנים פרשיות שבתורת כהנים. ועלמות אין מספר, אין קץ לתוספתות, אחת היא הן חולקין אלו עם אלו וכולהון דורשין מטעם אחד, ומהלכה אחת מגזרה שוה מקל וחומר ע"כ. ראה ידידי הקורא כמה מחבבים רז"ל את המשנה והתלמוד וקראו להן מלכות ולא שפחות, כמאמר שלמה כי מלכים ימלוכו, והמה בתרה של תורה כי לא נוכל לעשות דבר ממצות התורה כי אם על פי קבלת רז"ל בעלי המשנה והתלמודף ולא נסור ימין ושמאל מקבלתם בפירוש המצות היאך נעשה אותם כמשפטם, וכ"ש וק"ו באמונת אחדות הבורא ית' ושלילת מאורעות הגוף ומקריו ממנו ית'. מריה דאברהם, לא לנו ה' לא לנו לחשוב רבוי באלהותך כאשר עשו המקובלים החדשים על פי הזהר והתקונים שמיחסים אותם לרשב"י בשקר, כי נתחו (לפי עניות דעתם) את ה' אלהים אמת האל הגדול הגבור והנורא לנתחים וצורות ופרצופים רבים שונים זה מזה באיכותן וכמותן וחומרן וטבען, ויערכו את נתחיו לעין כל קורא בספריהם, וקורא להם מערכת האלהות, ויקראו לכל נתח בשם, כשם הגדולים אשר בארץ וזהו סדר עריכתם כמבואר בספרים, אין סוף העליון אשר אין למעלה ממנו, אדם קדמאה, אדם קדמון, עתיק ונוקביה, אריך אנפין ונוקביה. אבא ואימא עילאין, ישראל סבא ותבונה, יעקב ולאה זעיר ונוקביה, והוא נקרא ישראל והיא רחל, (עץ חיים שער המלכים פ"ט). ובשער אבא ואימא פ"ב כ' וכבר נודע מ"ש בענין לאה ורחל בהיותן עומדין באחורי זעיר אנפין שאז העקביים של לאה נכנסים תוך ראש רחל העומדת תחתיה, וכן הענין בכאן שעקביים של בינה נכנסין תוך ראש תבונה עכ"ל. וישסעו את אריה דבי עלאי אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר, כשסע הגדי ידים ורגלים, ועקביים וחזה ושוק וטבור, ושאר איברים נסתרים כגיד הערוה ותרין ביעין לכל אחד מן הפרצופים! ויראו לאחרים את ערות אבותיהם שבשמים (לפי דעתם שחושבים רבוי פרצופים כאל אחד) ויכניסו אותם במכחול בשפופרת ברחם הנקבות אשר בדו מלבם, כמבואר בעץ חיים בכמה מקומות ושם מבואר שהיסוד כולו הוא בחינת פנים ואין לו אחוריים לפי שכל היסוד של זכר נכנס צוך היסוד של נקבה, וכולו בחינת פנים, מה שאין כן בשאר הגוף שיש בו בחינת פנים הנחזרים נגד פני הנקבה! אוי לאותה בושה ואני לאותה כלמה לספר דברים מכוערים כאלה באלהינו שבשמים אשר מלא כל הארץ כבודו, ולקרוא לו בשם מגונה קצר אפים (ז"א). וכבר הודעתיך בסי' צ"ב דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בספרו הנכבד מורה נבוכים שתורתינו הקדושה וכל הנביאים וחכמינו ז"ל הרחיקו מהשי"ת. שני חושים מהחמשה חושים שבאדם, והן הטעם והמשוש, וכ"ש המשגל שהוא הפחות והמגונה וכו'. וכבר ידעת מה שדרשו רז"ל על פסוק ותמת שם מרים, תקבר שם דאמר ר' אלעזר אף מרים מתה בנשיקה. איתא שם שם, ומפני מה לא נאמר בה על פי ה', שגנאי הדבר לומר ואם כל כך הקפיד הכתוב שלא לומר במרים הנביאה על פי ה' מטעם שגנאי הדבר לומר כן. כל שכן קל וחומר ליחס לשי"ת זכרות ונקבות וזווגין והטפת טפין ולומר שמקום חיבור גיד הערוה הוא למעלה מתרין פרקין נצח והוד כמו שהוא באדם כמו שכתב מהרח"ו בעץ חיים שער נקודים פ"ג. וכבר הבאתי לעיל סי' צ"ד דברי בראשית רבה ודברי הירושלמי על פסוק תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז, יתחרשן יתפרכן ישתתקן וכו' הדוברות על צדיק עתק. על צדיקו של עולם דברים שהעתיק מבריותיו בגאוה ובוז, שהוא מתגאה לומר אני דורש במעשה בראשית, סבור שהוא כמגאה ואינו אלא ככבזה. אמר ר' חנינה המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. המתכבד בכבוד חי העולמים לא כל שכן. מה כתיב בתריה מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך, אל כמה רב טובך ע"כ. ומה הדורש במעשה בראשית כל, הדורש במעשה מרכבה עאכ"ו, וכ"ש וק"ו הקורש ברוכב ערבות שהוא למעלה ממעשה מרכבה שלא יהיה לו במה רב טובך.