מלחמות השם יחיא קאפח · פרק ה׳, כ״ב

וזה לשון מדרש הגדול: תרח אבי אברהם היה עובד ע"ז והיה עושה צלמים וכו' וכשמלך נמרוד הרשע באותו זמן ועשה עצמו אלוה וכו' והיו כל האומות באים ומשתחוים לו וכורעין לפניו עד שזרח אורו של עולם אברהם אבינו, וכשנולד אברהם אבינו אמרו לו אצטגניניו קוסמיו וחרטומיו: היום נולד נער שהוא עתיד לירש את העולם ועתיד לאבד את המלכיות ולהוציאך ממלכותך, אם רצונך שלח אצל אביו ופדהו ממנו בבית מלא כסף וזהב ועקרהו מן העולם, והיה תרח יושב ביניהם, אמר להם דומין דבריכם לפרד שאומרים לו טול כור שעורים ונחתוך את ראשך. מה יעשה בשעורים אחר שיחתכו את ראשו? כך זה כשייהרג בנו מה יעשה בדמיו? אמרו לו מתוך דבריך ניכר שנולד לך בן זה, אמר להם לא אכחד מכם בן נולד לי וכבר מת, אמרו לו לא על מת אנו מספרים אלא על חי ואנו רואים מזלו ברקיע, עכשיו לך והבא אותו, מיד הלך תרח ולקח את אברהם ואת מנקתו והטמינם במערה והיו שם שלוש שנים. אחר כך יצא מן המערה ובא אצל אביו והיה לבו משוטט ביצירת העולם ובמאורות להשתחוות להן ולעבדן ולידע איזה מהן הוא אלוה, ראה הלבנה שאורה מבהיק בלילה מסוף העולם ועד סופו ופמליא שלה מרובה, אמר זה אלוה. עברה כל הלילה. בשחרית כיון שזרחה חמה וחשך מאור הלבנה ותשש כחה, אמר זה אלוה. לערב חשכה ויצאה הלבנה והכוכבים והמזלות, אמר בודאי יש אדון לאלו וכו' כיון שנעשה לו נס ויצא בשלום, באותה שעה כיון אברהם אבינו דעתו לשמים ואמר, יתברך שמו של הקב"ה שחמה ולבנה כוכבים ומזלות אינם משתחוים אלא לו. ושמא תאמר רב היה לאברהם אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני מעינות והיו מוציאין לו חכמה שנאמר הן אמת חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני" וכו'.