מלחמות השם יחיא קאפח · פרק ה׳, י״ד

מו) ועל יסוד רעוע זה בנה מחבר הזהר מעשה שבדה מלבו ואמר: כשחלה רשב"י וקרבו ימיו למות, שבחר לדון דינו לפני המלך העליון שהוא עתיקא קדישא, ולא לפני זעיר אנפין הנקרא בית דין כמבואר בזהר חדש, ומובא בסוף הזהר בתוספות המובאים שם וז"ל: כשחלה רשב"י עאלו קמיה רבי פנחס ור' חייא ור' אבא. אמרו ליה מאן קיימא דעלמא שכיב. אמר לון לאו בי דינא דלעילא (זעיר אנפין) מעיינין בדינאי דהא אנא חזי דלית אנא מתיהיב למלכא ולדיינא דלעילא. דאנא לאו כשאר אינשי. אלא האי דינא דילי קב"ה דייניה ולאו בדיניה. והיינו דאמר דוד שפטני אלהים וריבה ריבי. וגם שלמה אמר לעשות משפט עבדו. הוא בלחודוי ולא אחרא. דהא תנן כשאדם שכיב, בי דינא דלעילא מסתכלין בדינוי, אית מנהון נוטין לכף זכות דאחזיין זכותיה דבר נש, ואית מנהון נוטין לכף חובה דאחזיין חוביה דבר נש. ולא אפיק אנש מדיניה כמה דהוה בעי. אבל מאן דדאין קמי מלכא עלאה דשליט על כלא הוא טב. ולא יכיל איניש למהוי בההוא דינא בר טב. מאי טעמא דהא תנן כל מכילוי דמלכא עלאה נטו לזכותא תדיר והוא כוליה צד דמהימנותא. ובידוי לשבקא חובין וחטאין הה"ד כי עמך הסליחה למען תיורא, עמך הסליחה ולא עם אחר, ובגין כך בעינא קמיה דהוא דאין דינאי. ואנא איעול תליסר בני לעלמא דאתי וכו'. הרי בהדיא שסובר שרשב"י בחר לדון קמי מלכא עלאה שהוא עתיק הנקרא אצלם רעוא דרעוין שהוא ותרן וסלחן וידון לו לאדם כחפצו מפני שאינו מקפיד על מעשה התחתונים בין טוב ובין רע. כיעקב כן עשו אצלו. ואין אדם נידון ויוצא מלפניו אלא זכאי. מה שאין כן זעיר אנפין הנקרא ב"ד אינו דן את הנידון לפניו כחפצו של נידון רק כפי ראות הדיין מאן דזכי לדינא לדינא, ומאן דזכי לרחמי רחמי, ואין לך אמונת הרבה רשויות בשמים יותר מזה.