מלחמות השם יחיא קאפח · פרק א׳, ד׳

ולתקופת השנה השלישית פרצה המלחמה נגד הלמודים הטובים והסדרים הנעימים כמצווה עלינו מרז״ל. ויוציאו המתנגדים דבה רעה לאמר כי על ידי זה יצאו הילדים ח״ו לתרבות רעה, והרבה מהטפשים האמינו לשקריהם והוציאו את ילדיהם מבית הספר. וגם הבנים הסכלים אשר יצאו מבית הספר עוינים את מוריהם כי לעניות דעתם הם מינים ויוצאים מן הכלל אך המשכילים שבהם יודעים ומכירים כי שקר בימין מוציאי הדבה הרעה הלזו, ודאגו מאד על שהוציאום אבותם מבית הספר בסכלותם! וכאשר התעו רבים חזקה יד החשכים ובמלשינות שקר הלשינו על המלמדים אצל הממשלה שהם חפצים להמריד את יושבי הארץ. ושהם כותבי פלסתר על הממשלה אל ממשלת אנגליא לחסות בצל ממשלתה וגם אל הינ״ץ ועבור זה המלשינות הובלו המלמדים אל בית הכלא וגם גורשו מבית הספר. והביאו תחתיהם מלמד אחר אשר לא ידע לא עברית על בריה ולא ערבית כתקנה. ואין עליו ללמדם רק פרשת השבוע עם תרגום אונקלוס ותרגום רס״ג בערבי. והפטרה עם תרגום יונתן ב״ע באין הבין כלום כשאר המלמדים! ולימים מספר בטל בית הספר לגמרי! כל זאת באתנו על אשר לא מחינו בכבוד קונינו בעת שהיינו שומעים מהלומדים בזהר ושאר מקובלים דברים שאסור לשמען ומחרישים להם כמו שאמרו רז״ל דר״א נתפש למינות וכו' שמא דבר מינות וכו' ונתקיים בנו מאמר רז״ל דמודי להון נפיל בידיהון דמתרחץ עליהון דיליה דילהון ע״כ! לכן עזבנו דרכינו בלימוד השפות העברית והערבית בדקדוקן על כורחנו מפני חמת המציק על ידי מלשינות שקר ונפן אל דרך הקדש כבוד אבינו שבשמים בבטול דעות הפילסוף נביא השקר מחבר הזהר אשר אסף בחפניו דעות הפלסופיא הקדומה עובדי האלילים תמונות וכוחות נעלמים אשר בדו מלבם. ומחבר הזהר תפס דעותיהם וחשב להכניסם באמונת תורתינו הקדושה, וקרא את שמו בשם רשב״י התנא בשקר ואמר שנגלה לו הקב״ה הנקרא אצלו עתיקא קדישא וגילה לו רזין טמירין. ותלה נבואתו ורעיונותיו ברשב״י התנא ע״ה. ועשה את חבורו הזהר ואמר שהעליונים הסכימו לחבורו לפי שראה הפילסוף הזה כי המשנה ושני התלמודים ומדרשי רז״ל האמתיים עומדים נגדו באמונת אחדותו ית' לכן חשב לפסלן ובזה ולעג להם ולכל העוסקים בהם, וכינה אותם בשמות של זלזול ופחיתות, כאשר יראה המעיין בפנים! והבטיח שלא יזכו ישראל לגאולה עד אשר ישובו מדרכם מלעסוק במשנה ובתלמוד. רק יעסקו בתורתו החדשה המלאה אלילי תמונות ופרצופים בעלי מפלצות וזווגים שונים. ובתחבולה ומרמה קברו בארון בקרקע עולם להתיישן ויתחיל להרקיב, אחר ימים פרסמו והוציאו ע״י מלך ממלכי העכו״מ (כמ״ש הר' חיד״א בספרו שם הגדולים במערכת ספרים) כאלו הוא חבור קדום מרשב״י התנא. והרבה מרבותינו האחרונים נמשכו אחר הפילסוף הנז' בעצימות עין כי לקח אותם בחלק שפתיו וגיזומיו, ולא שתו לב לכזביו! חלילה לשום בר ישראל להאמין כי רשב״י התנא או זולתו מרז״ל האמינו באמונות כאלה להחליף ולהמיר את ה' אלוהינו אשר הודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו, כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד וכו' באל זר קצר אפים (ז״א) ולצרף ולשתף עמו חמשה פרצופים אשר לא נתברר אפי' מציאותם במופת (ר' עובדיה ספורנו דברים י״ג ג'. ושם כ״ט כ״ה וע״ש כ״ח י״ד) ולקרותם בשם ה' אלהינו, ואת ה' אלהים אמת שנתבררה מציאותו בכמה מופתים כראי מוצק חזקים כמו שכ' הרס״ג בס' האמונות והדעות והר' בעל חובת הלבבות והרמב״ם במורה נבוכים וביד, נטוש ונעזוב ונאמר שאין לו שם ולא כנוי ונעבוד את הפרצופים והצורות אשר לפי דבריו נבראו ונשתלשלו ממנו! וכבר הארכנו בפנים בראיות נכוחות מרז״ל בביטול הדעות הזרות האלו של הפילסוף נביא השקר הנז'! כי הוא מטרת תורתינו הקדושה להרחיקנו מאמונת האלילים בין גשמיים בין רוחניים. ולדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ואין לו לא אב ולא אח ולא בן (רבה פרשת יתרו) ולא קיבל מלכותו מאחר ואינו עתיד למסרה לאחר כמו שביארו רבותינו ז״ל (רבה במדבר שיר השירים פרשה א' ירושלמי סנהדרין פרק דיני ממונות) על פסוק אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים ועל מה שאמר נבוכדנצר וריויה די רביעאה דמי לבר אלהין! וראיתי להר' מנחם די לונזבנו בס' דרך החיים שהרחיב פיו לדבר תועה על החסיד הקדוש בעל חובת הלבבות על אמרו בשם הפילסוף שאמר שלא יוכל לעבוד עלת העלות רק נביא הדור בטבעו, או הפילסוף המובהק במה שקנהו מן החכמה אבל זולתם עובדים זולתו מפני שאינם מבינים נמצא אלא מורכב! ועל דברי החסיד האלו התקצף וחשב כי כאן מקום תלונה עליו ותואנה מצא להתעות השומעים ולהבהילם באמרו וכי פלוני ופלוני מחכמינו האחרונים המפורסמים עובדים זולתו? והוא ספרם בלשונו אחד אחד בשמותם. ולא שם אל לבו כי הרבה מהחכמים שַמָנָה הלכו בעצימות עינים והאמינו לדברי מחבר הזהר אשר כינה את עצמו בשם רשב״י התנא כדי לתלות נבואותיו השקריות בשמו של התנא, ודבר סרה על ה' אלהינו שנגלה לו בבית מדרשו עתיקא קדישא וגילה לו סודות נעלמים וכוחות נעלמות (זהר בראשית כ״ב) כי הבורא הוא האליל הנקרא אבא שהיה מצוה לזוגתו האלילה אימא והיא עושה כל אשר יאמר אליה חוץ מבריאת אדם הראשון שהיא אימא שאמרה ועשתה את אדם הראשון שלא ברצון אבא! ובפרשת וירא דף קי״ב וכן בפרשת בלק דף קצ״א מיחס עבודתינו ותפילותינו לאל זר קצר אפים (זעיר אנפין) אשר לא עשה את השמים ואת הארץ. וקורא הוא לעצבים הללו בשם ה' אלהינו. ועל זעיר אנפין קרא ירמיה הנביא ע״ה כדנה תימרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו ייבדו מן ארעא ומן תחות שמיא אלה. שהרי מבואר בזהר בכמה מקומות שהוא נברא ולא בורא (עיין זהר בראשית כ״ב וביושר לבב דף ג' ע״ב) ועכ״ז הוא אומר לעבדו ולברכו ולקבלו עליו באלוה ולירא מזוגתו! והרבה מרבותינו האחרונים שהזכיר בספר דרך החיים בתמיהתו על החסיד בעל חובת הלבבות הלכו בעצימת עין ונמשכו אחריו והאמינו באמונתו וקיבלו האליל קצר אפים (ז״א) עליהם באלוה! וכל זה גרם להם על שלא התבוננו בחכמת יוצר הכל שהוא לחקור ולבחון במעשה בראשית המבוארים בדברי הר' מורה נבוכים ובדברי החסיד בעל חובת הלבבות. ורבינו סעדיה גאון ור״י הלוי בכוזרי כמו שאמר הנביא ע״ה ואת פעל ה' לא יביטו. כי חשבו דבריהם לחכמה יונית ורחקו ממנה הרחק כמטחוי קשת, וגם לא שמו אל לבם דברי אבותינו ז״ל האמתיים במדרשים שלא הכיר אברהם אבינו את בוראו אלא בהתבוננו בפעל ה' וחקר ודרש בהם והביא מופתים מהם עד שהשיג האמת ואז נגלה לו הקב״ה ואמר לו אהבת צדק ותשנא רשע וכו' משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה בירה וכו' (מדרש הגדול ריש פרשת לך לך) ועל כרחנו נודה על האמת שדברי החסיד בעל חובת הלבבות ברור מללו שלא יוכל לעבוד את אלהים אמת אלא וכו' אבל זולתם עובדים זולתו כמאמר הנביא וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת, וכמו שעינינו רואות ואזנינו שומעות עד שאפשר שיאמר אדם לחבירו! עַמְּךָ עַמִּי וְאלֹהֶיך לֹא אֱלהָי! ואל אלהי אמת נשפוך שיחנו לנחותינו במעגלי יושר ולהצילנו מכל אמונה זרה אכי״ר.