מלחמות השם יחיא קאפח · פרק א׳, ב׳

יתבונן המשכיל ויתאונן הירא והחרד אל דבר ה', על מצב עם בני ישראל בראותו אשר כל עם ועם מכל מפלגות הגוים מחבבים את לשונם ומגדילים את שפתם אשר חנכו עליה. ואשר הוחקה בה אמונתם ודתם איש ללשונו ואנחנו עם בני ישראל מעת אשר גלינו מארצנו עזבנו את לשונינו הקדושה אשר דבר בה אדם הראשון ובה ניתנה תורתינו הקדושה בהגלות כבודו ית' על הר סיני ואמר לעמו אנכי ה' אלהיך וכו' ולא עשינו כמצווה עלינו ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. וכמו שפי' רש״י ז״ל בפרשת עקב שמכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו משיח עמו בלשון הקדש ומלמדו תורה עכ״ל, רק כל שיחתנו עם בנינו בלשון העם אשר אנו יושבים בקרבם ומלמדי תינוקות גם הם רובם לא יכינו לדבר כל צרכם בלשון הקדש אף שיודעים אותו כי לא נסו באלה ואין סדרים ללמוד תינוקות של בית רבן. וידוע הוא ומפורסם חמלת האב על בניו וכמה טרחות ויגיעות ייגעו ההורים בגידול בניהם. עם רוב השקפתם על כל צרכי ילדיהם במאכלו ומשקיו הניאותים לו ומצעו ומלבושו! אך כאשר הגיע חתור להכניסו לבית הספר ישליכהו אצל מלמד תינוקות בבתים צרים וחשוכים על שיירי מחצלאות על הארץ בלי נקיון כי לא ינקה המלמד את מעון התינוקות רק מרגל לרגל אחר. וכל היום יושבים צפופים בלי סדרים ושואפים אויר סרוח ומעופש. ושותים מים מלוחים ובגלל זה כאשר יעברו איזה חדשים מעת שהובא אל בית הספר יעלו בראשו צמחים ושחין רע. ואבותיהם לא ישגיחו עליהם להביא להם מים צלולים ומתוקים לשתות ולא מצע נקי לישב עליו וברוב הימים יושבים על האדמה מאין מחצלת! ובתקופת העת החדשה משנת התר״ן לפרט גדול ליצירה התעוררו רבים מהמשכילים ויבקשו הסתדרות בתי הספר והסתדרות ילדיו לתלמוד תורה ולימוד השפות העברית והערבית והתורקית המתהלכות! וחתרו להושיב מלמדים משכילים בתורת ה' לנהל את ילדי בית הספר בחנוך מוסרי ובנקיון מעון התלמוד בבתים מאירים ובחלונות מרווחים כדי לשאוף רוח צח ונקי! וכל יגיעם של המשכילים ההם היה לריק ולא יצאה מחשבתם לפועל ותינוקות של בית רבן נשארו כשהיו אצל מלמד בחדרים חשוכים ומעופשים יושבים ברבוביא זה לומד אלפא ביתא וזה לומד מקרא וזה לומד עם תרגום אונקלוס ותרגום רס״ג בערבי בלי הבין. גם קטני קטנים שאין ראוים ללמוד כלל כבן שתים ושלש שנים מביאים שם. ופעמים רבות התינוק נפנה שם. והמלמד שולח לאמו שתבוא ותקנח צואת בנה! ולקול הקורא במכתבי עתים בימים ההם מאת ה' אליעזר בן יהודה לתחית השפה העברית הקדושה נכספה נפשינו אך ורק בדברים ושיחות בעלמא ולא באה לידי התגשמות עד שנת תר״ע, אשר אז הואילה ממשלתינו הרוממה ממשלת תוגרמה לפתוח בתי ספר לילדי בני ישראל, ונעשה שם הסתדרות יפה לילדי בני ישראל בעליות מרווחים וחלונות פתוחים ומצעות של צמר, ויריעות עזים וגם שולחנות לילדים גדולים ללמוד ולכתוב עליהם! ואז אמרנו הנה בא העת להוציא לאור עשתונות איש ירושלים ת״ו, אשר בטרם תחיל ילדה האדם הגדול בתחית השפה העברית הוא ניהו אליעזר בן יהודה, ואפריין נמטיה על אשר פעל ועשה ובכל כחו עמל לטובת עם ישראל וישוב ארץ ישראל ותחית השפה העברית ועבודת הקדש הלזו עבד בזריזות וחריצות נפלאה ועשה והצליח להקימה מעפר, ואחרי בלותה היתה לה עדנה, ובגלל אהבתו לשפה הקדושה נתפשטו קמטיה, ותואר פניה הציץ ופרח, ותמצא חן וכבוד בעיני שוחריה יודעיה ומכיריה ויעורו משנתם להחלץ חושים להרחיבה ולהעשירה כבימי נעוריה לפני גלות עם ישראל! ובגלל מצוה זו תהי נפשו צרורה בצרור החיים את ה' אלהינו ומפרי עמלו תשבע נפשו בעדן גן אלהים!