שובי שובי השולמית · פרק א׳, ל״ה

והנה לחקירה הראשונה התשובה מבוארת כי גזרה חכמתו יתברך שיהיו אלף שנים בגלות זה כדכתיב נתנני שומעה כל היום דוה והוא יומו של הקב״ה, וכן אמרו בזוהר ומדרש איכה ובכמה דוכתי וכל התנאים ואמוראים היו סמוך לחרבן בתוך האלף שנים שהרי רב אשי שסידר התלמוד היה בשנת שנ״ח לחרבן ולכן לא הועיל כל קדושתם להביא המשיח כי גזרה עומדת, וממוצא דבר אפשר לומר כי ודאי הכל בשקול אל דעות לו נתכנו עלילות, ואפשר דבהיות גזרת החרבן אלף שנים וכל הקדושים היו בתוך האלף שנים לא רצה הקב״ה שיגלה ספר הזוהר שיש בו כמה חומרות ועונשים כרחם אב על בנים כי באותו פרק היו שמדות ותוקף הצרות והיו ישראל בצער גדול, ואם היו מתגלים דברי הקדושים רשב״י וחביריו וכל העונשים היה מקום לסט״א לקטרג יותר על ישראל לרעו״ת ביעקב רעה אחר רעה, אבל אחר שעבר אלף שנים מהחרבן שנשלמו שנת ד׳ אלפים תתכ״ח אז היה יכול לבוא משיח, ובעזה״ר אשתהויי אשתה, וזה חטא נוסף לכלל ולפרט על כל חטאים וחלול שמו ח״ו וחלול תורתו, ונתגברה הקליפה מאד להחטיא יען כבר נתברר הדבר ועתה הברירה ברגלים וכמ״ש בעקבות משיחא חוצפא יסגא שהוא הסט״א שמתגברת להחטיא את ישראל בראותה כי כלתה אליה הרעה, וכמו שביאר באורך רבינו האר״י זצ״ל, אבל כשל כוחה בענין השמדות ותוקף הצרות כי כבר הוברר הרבה כאמור מפי כבוד רבינו האר״י זצ״ל (וגזרת ת״ח טעם יש בדבר).