שובי שובי השולמית · פרק א׳, י׳

עוד כתב רבינו מהרח״ו זלה״ה בהקדמתו היקרה הנז׳ וז״ל אין לו להקב״ה קורת רוח בעולמו אלא כאשר עוסקים בחכמה הזאת, וכמ״ש בתלמוד בכל אותם המעשים של ריב״ז ושל ר״א בן ערך ורבי יוסי הכהן כשהיו דורשים במעשה מרכבה ירדה אש שכינתו יתברך וסיבבה כל האילנות, משא״כ בהיותם עוסקים בפשטיה, וכמ״ש במדרש משלי ע״פ לא ירעיב ה׳ נפש צדיק וז״ל א״ר ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין וכו׳ היה רבי ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה וכו׳, בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה וכו׳, בא מי שיש בידו ב׳ סדרים וכו׳, בא מי שיש בידו הלכות וכו׳ בא מי שיש בידו תורת כהנים וכו׳ בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה וכו׳ בא מי שיש בידו אגדה וכו׳, בא מי שיש בידו תלמוד וכו׳, והקב״ה אומר לו בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה, צפית בגאות שלי שאין הנאה לי בעולם אלא בשעה שת״ח יושבים ועוסקים ומביטים ומציצים ורואים והוגים המון התלמוד הזה, כסא כבודי היאך עומד וכו׳. חשמל היאך עומד וכו׳ ברק היאך עומד וכו׳ כרוב וכו׳ וגדולה מכולם וכו׳ וכי לא זה הוא הדרי זהו גדולתי זהו הדר יופיי שבני מכירין את כבודי וכו׳. הרי מבואר בפירוש אף בדברי התנאים שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד בלבד, אלא הוא מחויב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה כי אין הנאה להקב״ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה ובספוריה ובדיניה במלותיה כי בהיותם כפשטם אין בהם שום היכר וידיעה לדעת את בוראם יתברך ואדרבה יש בהם מצות וחוקים שאין הדעת סובלתם וכל אוה״ע מונין את ישראל ואומרים להם וכי מה התורה הזאת אשר צוה אלהיכם אתכם דברים שנראין כחידות ומשלים ליקח שופר ולתקוע בו בר״ה ואתם אומרים שעי״כ השטן הרוחני המקטרג העליון מתערבב וכיוצא בדברים אלו כמעט רוב מצות התורה, ובפרט פרטי דיניהם אין השכל סובלם, וא״כ היכן הוא הדר התורה ויופיה וגדולתה כפי פשטותה, משא״כ בחכמת האמת וכו׳, עכ״ל רבינו מהרח״ו ז״ל שם ע״ש.