שער רוח הקודש · פרק ט״ז, א׳

והר"ש אוזידא ז"ל א"ל ששמע ממורי זלה"ה שמי שישב מ' יום רצופי' בלתי דבור של חול ישיג חכמה והשגה. גם שמעתי ממורי ז"ל כי האדם הרוצ' שתעלה נשמתו בלילה בסוד פקדון הנפש כמבואר אצלינו בפ' בידך אפקיד רוחי הנה אין ספק שמי שיהיה צדיק ושלם בכל מעשיו נשמתו עולה בכל לילה למעלה וכנז' היטב במ' הנעלם של הזוהר ע"ש אבל יש קצת מצות שאעפ"י שלא יהיה האדם שלם יש בהם סגולה להעלות נשמתו למעלה בלילה ואין צריך שיעשה כלם רק אם יעשה אחת מהם בלבד כמו שנבאר אם יעשה דבר אחד מהם כתקנו יספיק לו להעלות נשמתו למעלה בלילה ההיא בלבד זולתי אם ח"ו עבר איזו עבירה גדולה המונעת אותו מלעלות ואין דברינו עתה אלא באדם אשר מתהלך בדרכי השי"ת ואינו עושה עבירה במזיד והנה הם ששה דברים שכל אחד מהם לבדו אם הוא כתקנו יספיק. הא' הוא שבאותו יום נתכוון בתפלתו כוונה שלימה באופן שגרם בעת נפילת אפים דתפלת שחרית זווג העליון וז"ס מש"ה מי יעלה בהר ה' וגו' פי' מי היא הנשמה של האיש שתוכל לעלות בלילה אל הר ה' והוא הג"ע העליון והשיב הפסיק עצמו וביאר ואמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו פי' כאשר נשא נפשו למעלה בסוד מ"ן בנפילת אפים בעת אומרו אליך ה' נפשי אשא לא נשאה לשוא ר"ל על חנם אמנם היתה בנשיאות נפשו ממש שגרם זווג עליון ע"י נשיאת נפשו ואיש כזה ודאי שיוכל לעלות נשמתו בלילה בהר ה' ובמקום קדשו לעשות ג"כ על ידו זווג עליון של יעקב ולאה הנעשה בכל לילה אחר חצות לילה ועולה שם נשמתו ג"כ בסוד מ"ן כמבואר אצלינו בס' שכיבת הלילה. הב' הוא אם נתן ביום ההוא צדקה כתקנה והוא שלא ידע למי נותנה והמקבל' לא ידע ממי נטלה וגם צריך שיתן הצדקה ההיא לאדם הגון וראוי ליתן לו צדקה. הג' הוא אם היו עליו כל היום ההוא תפילין בלי הסח הדעת כלל מהם ויכוין בהם הכונה הקצר' המבוארת אצלינו. הד' הוא מאן דזכי לחייבא שבאותו היום מנע אל איזו רשע מן איזו עבירה והחזירו בתשובה מעון ההוא בלבד או אם מדבר על לב הרשע דברי תשובה ועשו פירות והם מועילי'. הה' הוא שבעת שכיבתו יתן אל לבו לזכור כל החטאי' שחטא ביום ההוא בלבד ויהיו כלם נגד עיניו אז וישוב בתשובה אז מהם ויתודה עליהם בפיו אחר הק"ש של השכיב' כמבואר אצלינו בסדר השכיב' שהוא אחר שיאמר מ' ויהי נועם ואלו נקראי' בס"ה מארי דחושבנא בכל ליליא וצריך שלא יחסר אפי' חטא או דקדוק קטן של חטא אשר חטא ביום ההוא וכלם יתודה עליהם אז בעת השכיב' ולא ישכח אפי' אחד מהם ולענ"ד ששמעתי ממורי ז"ל שאין צריך שיזכור כל מה שעשה ביום ההוא דא"כ אין לדבר סוף אמנם כיון שטורח בדעתו ונותן אל לבו לזכור כל אשר יוכל לזכור ממה שחטא ביום ההוא יספיק.