עץ חיים · פרק ל״ט, נ״ג

ונבאר ענין אורות זכרים ונקבות בין בחסדים בין בגבורות. והענין צריך שתדע ענין הדעת דז"א שהנה כל הטפות של הזווג ממנו נמשכין שהרי תחלה מזדווגים בחינת מוח החכמה עם מוח הבינה והם ממשיכים הטפה אל הדעת שהוא המכריע ביניהן וכלול משניהן מוח החסדים ומוח הגבורות למוח הדעת ואם כן הטפה אינה נמשכת אלא ממוח הדעת עצמו והבן זה נמצא שכל הנשמות אינן באים אלא מהדעת או מהחסדים שבו או מגבורות שבו כמ"ש. ודע שהז"א יש לו ג' מוחין שהם חב"ד והדעת כלול מחו"ג שלקחם מחו"ב אח"כ שורש עטרא דחסד נשאר שם בדעת כולה ויורדין ממנה בחינת ה"ח של התפשטות ה"ק שבו כנודע ואח"כ כללותן יורדין ביסוד שבו ואמנם גם שורש העטרה דגבורה נשאר בו דאל"כ יהיה גם דעת האיש קל כשל נקבה ואח"כ לא זו בלבד אלא גם נמשכין ומתפשטין ממנו בחי' ה"ג בה"ק וכללותן ביסוד ג"כ באופן שהז"א יש לו תרין עטרין ואח"כ יוצא הארה מעטרא דגבורה שנשאר שרשה בדעת ז"א והולך אחורי הז"א בנקב הנקוב במקום החזה ועברה אל האחור כנזכר באדרא נשא קמ"א שאז הגברות הולכין אליה דרך הנקב כנ"ל ובהם נתקנת גו גופא הם גבורות הנקבות כאשר מעלה אותן אח"כ בבחינת מ"ן וכן אפילו החסדים העוברים אליה לבנין גופא כנודע הם חסדים נקבות הנשארים בז"א עצמו ואח"כ נותן לה בעת הזווג ע"ד הנ"ל בקין והבל וכל אלו הם זכרים בין חסדים בין גבורות. גם ט"א שהרי שורש אלו הב' עטרין הם ב' זרועות דא"א כנודע ושם הם זכרים וע"כ ברדתם למטה בעודם בזכר נקרא זכרים ובהיותן בנוקבא נקרא נקבות. גם ט"א לכל בחי' שיש בכ"מ שיהיה שהנה כאשר אור העליון מתפשט אם הוא מקום שאינו עובר דרך מחיצה נקרא זכר וכן ז"א מקבל אורותיו היוצאין מגולים מתוך היסוד דאמא אשר בחזה שבו והם עדיין ממש כמו שיצאו ממוח האב ולכן אפילו הגבורות שבו זכרים הם אבל כאשר האור עובר דרך מחיצה שנוקבת האור ויוצא דרך המחיצה דמיון אור היוצא לנוקבא דרך נקבי מחיצות גופא דז"א נקרא נקבות כי הוא יוצא דרך נקבים וגם שנחלש כחו כנקבה בעוברו דרך נקב בלי ספק וזהו עיקר הפי' בענין זה כי חלישת כח הוא להיותו יוצא דרך נקב ובודאי אין חלישות רק בסבת עוברו דרך מסך הנקבים וזה נקבה נקב ה' שהוא מלכות הנקרא נקבה ונקרא ה' כנודע: