פרדס רמונים · פרק ל״ב, ט״ז

ועוד ראוי לדעת כי בהזכיר כנוי מהכנויים ראוי שנדע הכנוי ההוא לאיזו בחי' מהבחי' שבספי' הוא רומז כמו שביארנו בשער הכנויים ובשער ערכי הכנויים. ובזה לא יקשה כפל מלות במדה אחת כי מה שירמוז הכנוי הזה לא ירמוז זה. וראוי לכוון בכל ענין וענין כפי דרכו וקרוב אלינו הדבר מאד בפינו ובלבבנו לעשותו. ועתה נשוב לבאר כי כאשר נזכיר שם משמות שאינם נמחקים צריכין אנו לכוין בכלל הספי' ההיא הנרמזת בו בלי פנות אל בחינה מבחינותיה עם היות שיש להם פי' כדפי' בשער השמות איך הם כוללות כל המדות וכמה בחי' אחרות אמנם הם היכלות לעצם הספירות שהם השמות הנזכר לעיל שהוא שם הוי"ה שבכל ספירה וספירה. ולכן כאשר נזכיר שם בן ד' ממש שהוא לפעמים רומז בספירה מן הספי' אז ודאי יהי' הכונה [גם] אל עצם פנימיות הספירות וזה לא ימצא אלא מעט מן המעט. וכאשר נזכיר שם משמות שאינם נמחקים אז הכוונה שהוא היכל אל העצם [הספי' הפנימיות שהן ההויות הנז'] אבל בכללות הספי' [ב]. וכאשר נזכיר כנוי מהכנוים אז ודאי הוא בבחי' המתבחנות בכל ספי' וספי' לפי מה שיהיה הכנוי. זהו בערך פרטיות המלות. אמנם בכל התפלה צריך לכוון קול בת"ת ודבור שהוא חיתוך המלות במלכות ידו"ד אדנ"י ומתייחדים יחד שהרי הוא אומר קול ודבור יחד נמצא שלעולם דעתו אל שם זה יאהדונה"י שהוא רמז אל היחוד. וכן בכל עת שירצה לרמוז אל היחוד יכוין אל שם הזה.