פרדס רמונים · פרק כ״ד, ע״ט

והנה בפי' אמר שאפשר למלאכים להגלם ולהראות לזכי המדות והצדיקים זכי הראות. עוד למדנו שם בענין המלאכים שאינם יודעים בעה"ז ובענייניו אלא איש על עבודתו ועל משמרתו וזולת זה אין להם ידיעה בעולם וז"ל (שם ע"ב) איה שרה אשתך. וכי לא היו ידעי מלאכי עלאי דשרה הנה באהל, אמאי כתיב איה. אלא לא ידעי בהאי עלמא אלא מה דאתמסר להו למנדע ומה דלא אתמסר להו למנדע לא ידעי. ת"ח כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ה', וכי כמה מלאכין ושליחין אית ליה לקב"ה. אלא בגין דאינון לא ידעי בין טפה דבוכרא לההיא דלא בוכרא בר קב"ה בלחודוי. כגוונא דא (יחזקאל ט) והתוית תיו על מצחות האנשים, ואמאי צריכין. אלא בגין דאינון לא ידעי אלא מה דאתמסר לון למנדע ידעי, כגון כל אינון מלין דזמין קב"ה לאייתאה על עלמא. ומ"ט, בגין דקב"ה אעבר כרוזא בכלהו רקיעין בההוא מלה דזמין לאייתאה על עלמא, ואינוי שמעי מלה וידיע. כגוונא דא בשעתא דמחבלא אשתכח בעלמא, בעי בר נש לאתכסייא בביתיה ולא יתחזי לבר בשוקא בגין דלא יתחבל כד"א ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מנייהו דיכול לאסתתרא אין, אבל מקמי קב"ה לא יכיל לאסתתרא מה כתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' עכ"ל ומבואר הוא. עוד למדנו משם לימוד שלישי בענין המלאכים שעיקר מזונם הוא מצד החסד וז"ל (שם דף ק"ד) ת"ח ויקמו משם האנשים, מההיא סעודה דאתקין להו אברהם וזכה בהו. ואע"ג דמלאכים הוו זכה בהו וכל ההוא מיכלא לא אשתאר מניה כלום בגיניה דאברהם ולמזכי ביה דהא כתיב ויאכלו באשא דלהון איתאכיל. ואי תימא הא תלת מלאכין הוו, האי אשא והאי מיא והאי רוחא. אלא כאו"א כליל בחבריה, ובג"כ ויאכלו. כגוונא דא ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו, אכילה ודאית אכלו דאתזנו מן שכינתא. אוף הכי ויאכלו גרמו לאתזנא מההוא סטרא דאברהם אתדבק בי' ובג"כ לא אשתאר ממה דיהיב לון אברהם כלום. כגוונא דא בעי ב"נ למשתי מכוס דברכה בגין דיזכי לההוא ברכתא דלעילא. אוף אינון אכלו ממה דאתקין לון אברהם בגין דיזכון לאתזנא מסטרא דאברהם, דהא מההוא סטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עילאי עכ"ל.