פרדס רמונים · פרק כ״ג, תתר״ב

רוח רוח סתם הוא התפארת וכן הוא יסוד האויר כנודע. ונקרא רוח בסוד הבחינה המכרעת בין הגדולה והגבורה. ולפעמים נקרא רוח צפונית שהוא יונק מהגבורה ששם הצפון. וזהו רוח צפונית שהיה מנשב בכנור של דוד. וכשיונק מחסד נקרא רוח דרומית ששם הדרום ונקרא רוח חם בסוד חמימות הגבורה ורוח קר בסוד מימי החסד הקרים. והמלכות נקראת רוח הקודש כשהיא יונקת מסטרא דהוד שמשם יניקת המדברים ברוח הקדש שהם למטה מן הנביאים שהם מנצח. כ"פ בזהר [קלד] במ"א. ובפ' אחרי (דף ס"א.) פי' כי המלכות נקראת רוח הקדש כאשר היא מקבלת מחכמה שהיא נק' קדש. ואפשר דהא והא איתנהו כי החכמה משפיע להוד והוד אל המלכות [קלה] ונקראת המלכות רוח גדולה כשיונקת מרוח דרומית. ונקראת רוח חזק כשיונקת מרוח צפונית. גדולה מצד החסד, וחזק מצד הגבורה. ונקראת רוח יום ומסטרא דהתפארת. וטעמי הכנויים האלו ומבוארים. ובמלת רוח אלדים בו (בראשית מא לח) שפי' [המפרשים] בחכמה אפשר הטעם שהוא רוח ונשמה לבינה הנקרא אלדים. וגם בענין זה יצדק בת"ת שהוא רוח למלכות הנקרא אלדים. וגם שהוא יוצא מתוך פה עלאה הנקראת בינה: