וענין אחד אחדות ומיוחד. פי' אחד בערך עצמו שאין לו שניות, ועוד שהוא הראשון הנכנס בגדר המספר כי לפניו אין מספר ולפני אחד מה אתה סופר דלא שייך אחד בעצם במחוייב [המציאות] מטעם כי האחד מושג אחדותו מוגבל מכל צדדיו וזה א"א במאציל שאין בו השגה זולת שהוא מחוייב המציאות כדפי' בשער אם הא"ס הוא הכתר בפ"א. לזה אמר שהוא אחד ולפניו אין מספר. אחדות, פי' מתייחד בענפיו ובחינותיו שאין בו פרוד כלל אלא אחד המתייחד בעצמותו. ופי' ומיוחד ירצה מיוחד בספי' התחתונות והוא מתייחד עמהם. וע"ד זה נבאר אחד יחיד ומיוחד. אחד כדפרי'. ויחיד, פי' מתייחד בענפיו. ומיוחד, פי' מיוחד בספי' כלם בייחוד גמור. ואמר יחיד ומיוחד אחד ולא סדרם על הסדר שהוא אחד יחיד ומיוחד, הכונה כי גם בהיות הכתר יחיד דהיינו מציאות ייחוד ענפיו אל עצמותו כדפי' וכן בהיותו מיוחד דהיינו יחידו בספי' הנאצלים, לעולם הוא אחד, ונמצא כי בכל בחינותיו לעולם הוא אחד. ויש שפירשו אח"ד יחי"ד ומיוח"ד כתר חכמה ובינה. כי כתר נקרא אחד וחכמה יחיד, ובינה מיוחד. וזר להם למצוא להם ייחס:
פרדס רמונים · פרק כ״א, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Pardes Rimonim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך פרדס רמונים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.