פרדס רמונים · פרק כ״א, י״ט

והנה הטבעת הוא הבינה בכללות כתר וחכמה. והחותם הוא הת"ת שהוא מציאות הדעת הנעלם בה. ואפשר על דרך זה לבאר כי א"ר הוא ארי זכר ואריתא נקבה להורות על יחוד החכמה והבינה יחד בתוך הכתר. זהו כשנבאר אותו לשון אריה רחמים כדפי' לעיל. וכן נוכל ג"כ לבארו בלשון אור שהם שתי אורות יחד כדפי'. אחד ראש וכו' פי' ידוע כי אחד הוא מציאות האחדות בעצמו, אמנם מלת מיוחד הוא התחברות הדבר שנתחבר יחוד מיוחד. ועתה נודע היות יחוד חכמה ובינה בב' פנים אם מציאות יחודם בסוד אויר דהיינו י' חכמה אור בינה מיוחדים אויר. וזהו מציאותם קודם אצילותם בהיותם בכתר עצמו חכמה בתוך הבינה ושתיהם בכתר וזה היחוד יקרא בשם אחדות כי אינם נפרדים שנתייחדו אלא לעולם היו אחדים מתחלתם. אמנם יחוד שני אשר לחכמה ולבינה והוא יחודם אחר אצילותם במקומם אבא ואימא, יחוד זה יקרא בשם יחוד כי אחר שלא היו מיוחדים נתייחדו. נמצא לפ"ז אל החכמה ואל הבינה עם הכתר ג' בחינות, או יחודם קודם אצילותם או מציאות אצילותם בלי יחוד או יחודם אחר אצילותם. ולהיות כי אין ביניהם פירוד לעולם כי לעולם ג"ר חשובות כאחד אמר "אחד "ראש "אחדותו. פי' אחד הוא כינויים האמתי בתחלת אחדותם יחד דהיינו קודם אצילותם. וכן הוא אחד ג"כ "ראש "יחודו דהיינו יחודם אחר אצילותם. וגם בהיות חלוף זה דהיינו בהיותם נפרדות ח"ו הם אחד וז"ש "תמורתו "אחד פי' גם בהיות תמורות הייחוד כינויים האמתי הוא אחד כי לעולם לא ישתנה לא יחסר ולא יעדיף. ואחר [שאמר] שיחוד ג' ראשונות בכל פאותיהם וגם יחוד מציאות הכתר בכל האצילות, אמר יחיד ומיוחד אחד. וגם בס' הבהיר נמצא כענין הזה בכתר. וז"ל אל"ף כ"ע ברוך ומבורך שמו ועמו ומי עמו ישראל דכתיב כי ה' הוא האלהים הוא עשנו ולא אנחנו עמו ולאלף אנחנו להכיר ולידע אחד אחדות ומיוחד כו' כי הוא א' ומיוחד בכל שמותיו ע"כ. כ"ע ברוך ומבורך שמו הכונה כ"ע הוא נשפע ממקור ההויות כלם וזהו ברוך. או ירצה מקור הברכות כדפי' בשער כ"ג. וכן מבורך שמ"ו, פי' שאר הספירות שהם לבוש אליו דהיינו ענין ש"ם כדפי' בשער ערכי הכנויים בערך שם. ומי עמו. הוקשה לו דלא שייך ענין עם אצל הכתר לשיתייחסו אליו העם או כיוצא בו. ולזה השיב ישראל. כי בהיות נשמת ישראל אחיזתם בכתר שכן הת"ת עולה אליו דרך קו האמצעי. ולזה הביא ראיה מפסוק ולא אנחנו כתיב בא' וקרי בוא"ו ופירושו ולאל"ף אנחנו דהיינו כתר, וכן פי' בזהר (וירא דף ק"כ ע"ב). ועתה יש אם למקרא ויש אם למסורת כי בסבת ולו"א אנחנו לאלף אנחנו.