פרדס רמונים · פרק כ״א, ט״ו

ואחר שענין הזה מחלוקת הגדולים ואין לנו בו גלוי כלל מהרשב"י ע"ה הדבר תלוי ועומד עד יבא מורה צדק. איך שיהיה מתוכו מתבאר כי ענין הצורך הזה אל בריאת האדם בצרוף האלפא ביתא בהמלכת האות שבה יברא האבר ויחודה אל שם בן ד' והצטרפה עמו. הסיבה היא להיות כי תכונת האדם ר"ל גופו ועורקיו וגידיו ושרטוטי אבריו ושעורי אבריו ושיעורי האברים הכל במדה ובמשקל כלם נרמזים אל האברים העליונים, יוכרח בריאותו היותה כוללת כל הדברים הרוחניים כולם כי כן הוא דפוס כל הנמצאים כולם כאשר נבאר בשער הנשמה בפ"ח. ולהיות שהשכל והדיבור הוא כח נתון בו לרמוז אל הא"ס עילת העילות המחייה ומנהיג כל הדברים גשמים ורוחניים ועולות עד הגיעם אל עצמותו, כן השכל והדיבור מנהיג כל הדברים אשר נכללים בגוף כמו כחות הנפש ועניינה. והכרח לזה הלא אמרו ז"ל שהנפש נמצאת בגוף האדם אחר פטירתו והכריחו כן מפסוק (איוב יד כב) ונפשו עליו תאבל. ועכ"ז שהיא בתוך הגוף אינה פועלת פעולותיה לפי שנמנע ממנה שפע השכל ולפי שאין מלה ולשון ואות ודיבור כולל אותו. לכן אותם החכמים שהיו עוסקים במעשה יצירה בסדר האלפא ביתא עם היות שהיו בוראים אנשים. לא היו מדברים להעדר הכח הנדמה לא"ס כמו שאמרנו שלא היה מושפע עליו לפי סדר האלפ"א ביתו"ת. וע"ד זה יובן מה שיש כותבים שם מ"ב ושם ע"ב ושאר השמות מצורפים אל מקוריהם כזה יאהבוג"ה והוא שם אב"ג מצורף עם מקורו ידו"ד וכן כולו. ויש שכותבין אותו בפנים אחרות כזה אב"גיהוהית"ץ וכן כולו. וכן יש שכותבין שם בן ע"ב כזה יו"ה הוו"ה ייה"ל וי"ה וכן כולו. שם וה"ו עם מקורו ידו"ד, ושם יל"י עם מקורו ידו"ד עד כולו. ויש מצרפים אותו אל שם אהי"ה כי ג"כ הוא מקורו ולא עליון כראשון כאשר נבאר בשם מ"ב. וטעם כל זה כי בחזרת הדבר אל מקורו או בהתחברו אליו ישפיע אל פרטיו שפע רב טוב כדמות הצטרף שם יאהדונה"י ושם יאההוי"הה כאשר בארנו בשער מהות והנהגה בפכ"ד. ובזה יתבאר המשניות שבס"י המליך אות פלונית וקשר לה כתר כו'. והכונה כי המליך רומז אל המלכות. וקש"ר ר"ל תקיע"ה שברי"ם תרוע"ה, שהם גדולה גבורה תפארת כמבואר בדברי הרשב"י ע"ה בתיקונים ור"מ מקומות רבו מספר. ובשלשתם כלולים ענפיהם נצ"ח הו"ד ויסו"ד וכן ראשיהם כתר חכמ"ה ובינה. כת"ר רומז אל כת"ר עליון או ירמוז לג' ראשונות שהם כתר אל האבות ואז היה נשפע שפע רב על האות ההיא והיה בה כח לברוא אותו אבר ואותו מזל ואותו דבר הנרצה בו. ואחר שהקדמנו הענין הזה בפרקים האלה, נבא עתה בביאור השמות אחד לאחד בעה"ו: